... בהתחלה הם כל הזמן ניסו לגשש מה הדעות שלי בכלל. בכל זאת, אני איזה עוף חריג בקיבוץ אם הגעתי למג"ב. אז היה גישושים וכל מיני בדיחות ואיזה אחד שעושה לי: "מה, אני, אני בעד דו קיום". ואני עושה לו: וואלה. "כן, מה את לא?". אני עושה: כן, האמת שאין ברירה אחרת. וידעתי שאני צריכה להיזהר, כבר הבנתי איפה אני, זה לא היה היום הראשון של הצבא. ואז הוא עושה: "כן, אני בעד דו קיום, הם מתחת לאדמה ואנחנו למעלה". ואז קלטתי שזהו, נפלתי ברשת, אני אמרתי כבר שאני בעד דו קיום וזה כאילו אמרתי שמחר אני מוסרת את כל אדמות ישראל. ולאט-לאט, וכל מיני סיטואציות שהם עושים לי: "מה, את לא רוצה? בואי, תכניסי לו אגרוף". כל פעם ככה נמנעתי. אמרתי: לא, עזבו, אני לא... אני, לא עושה לי את זה להרביץ להם, ועזבו אותי, ואיכס, ומה זה מביא לכם. אבל לבוא ולהתחיל לצאת נגד זה? אני הבנתי שא' אין לי סיכוי, ב' פחדתי. זאת אומרת, הקצינים לא גיבו את זה באופן ישיר, הם לא באו אלינו ואמרו לנו: יאללה לכו תפוצצו ערבים מכות. אבל היה ברור שיש גיבוי לזה. זאת אומרת, זה לא שהקצינים לא ידעו והיו שלושת הקופים: לא ראינו, לא שמענו. הכל היה די ברור ודי ידוע. ושוב, אם במקרה הזה שצולם בווידיאו (העדה סיפרה בעדותה על מקרה בו לוחמי מג"ב צולמו שודדים פלסטינים) ההדים העיקריים היו "למה לא חשבתם שיראו אותכם”, אז היה לי ברור שלקצינים שלי, אין לי מה לפנות אליהם. ולהיפך, בלי שדיברתי כבר יצא לי שם של מלשנית ברמות שאחרי חצי שנה כבר אף אחד לא היה מוכן לצאת איתי לשטח. אז טחנתי ש"ג וטחנו אותי עמדות ולא היה כל כך עם מי לדבר.
אזמתי נופל לך האסימון? או שלא נופל לך האסימון?
בוא נאמר ככה, החצי הראשון של האסימון נופל די מהר. זאת אומרת, כבר בשיחה ההיא שסיפרתי על הדו קיום שקרתה ביום הראשון שלי בפלוגה, כשהייתי מאוד תמימה. ומהר מאוד, זאת אומרת אני רואה את המכות, אני רואה את האווירה, אני רואה את הדיבורים. והדיבורים הם כל הזמן כמה הערבים, שנאה שאני לא מצליחה אפילו, לא הצלחתי אז להבין איך היא נוצרת. אני חושבת שגדלים על זה, זה לא משתנה. אתה יונק שנאה, זה מה שאתה יודע – לשנוא. ובאמת, וזה שנאה לערבים ולשמאלנים ולזה. אז זה גם הדיבורים חופשי, שהם מגעילים ושהם מסריחים וצחוקים על ההוא שגרמתי לו לחרבן במכנסיים, וצחוקים על ההוא שגרמתי לו להשתין, וצחוקים על האבא שהרבצתי לו מול הילד שלו. זה לא שהם לא מדברים על זה. מדברים על זה חופשי ועושים את זה.