היה לנו מחסום, באזור הזה של חברון, לא זוכר איפה. מכונית, נראה לי שלא נתנו לה לעבור, הוא אמר שהוא מסתובב, בסוף נתן גז ונסע בכל זאת. המחסומים בהתחלה, אף אחד לא קולט מה קורה. רק קלטנו מה קרה – מישהו נסע לנו. מה עושים? טוב, בוא נירה בו.

ככה מתקבלות החלטות? כן. כי זה אנחנו, חיילים. גם אף פעם לא היו לנו במקרים האלה מפקדים לידינו. תמיד אנחנו בשטח, עושים משהו, מתחילים לירות חי.

ומה קורה? הוא נתן גז. איבדנו אותו. ירינו עליו, אבל הוא המשיך לנסוע, לא יודע לאן.

לאיפה כיוונתם? על האוטו.

בניסיון לעצור אותו? כן. די נראה לי שפספסנו אותו כי הוא נעלם בסיבוב שם, אז זה לקח זמן להתעסק עם זה. אז לא עשו מזה סיפור. אפילו המ"פ בא אלינו למחרת, צחק, מה זה... זו כבר הפעם השנייה שנתקלתי בזה שהייתי צריך לירות אש חיה וקלטתי שאף אחד לא עושה תחקירים על זה, זה היה נראה לי מוזר, אבל זרמנו עם זה, כי זה היה טוב, במקום שיעשו לנו כאב ראש. היום אני בטוח שזה השתנה. אז זה לא היה מקובל כי זה לא היה.

אין הוראות פתיחה באש? יש.

מה הן אומרות? של השטחים: נוהל מעצר חשוד קצר יותר.

איך? לא זוכר. אני רק זוכר שהנוהל היה יותר קצר.

מה: "עצור" ואז לירות? לירות באוויר זה סבבה מדי פעם.

זה לא כלול בהוראות, זה חופשי? אף אחד לא שואל. אתה בשטח, למשל הייתה לנו משימה לשמור על תלולית עפר שלא ינסו לעבור דרכה. שמרו ואז בסוף התחילו לעבור. היו לי שם כמה חיילים, הייתי אז חייל פשוט עדיין והייתי אמור להיות מפקד כוח, לא בתור מ"כ או משהו כזה, אז בשנייה החלטנו "טוב, יאללה, להתחיל לירות". די מרחוק.

פגעתם?זה עשה רעש, אבל זה היה מצחיק. זו הייתה משאית שסוחבת עפר, ירינו מרחוק כמה כדורים באוויר לאזהרה שיתרחקו, פתאום יצאו מהמשאית איזה 20 פועלים מאחורה, איפה ששמים את העפר בדרך כלל.