מה היה? עיתונאים שהיו מאוד פרו-פלסטינים ואני זוכר שהיה קטע שהייתי צריך להגיד להם באנגלית לזוז כי זה היה מסוכן והפריע. אני לא זוכר בדיוק את העניין. היה רצון ליצור איזה שהוא חיץ, קו שלא עוברים אותו וזה דרש גם מהם לזוז אחורה. היה צריך ליצור קו שמיידי האבנים לא עוברים אותו.
העיתונאים האלה הגיעו כדי לסקר הפגנה או הפרת סדר? זה היה כזה משהו מאולתר.
זה נראה לי די ברור שבחברון, בסיטואציה בין חיילים לבין פלסטינים, שמפגינים זה לא כיכר רבין. זו לא הפגנה שמתפתחת להיות אלימה. זו מראש זריקת אבנים.
הפרת הסדר עם העיתונאים הייתה בתל רומיידה? כן, פחות או יותר.
עיתונאים הגיעו ואתם מנסים להדוף אותם שלא יהיו תקועים ביניכם לבין הפלסטינים שזורקים עליכם אבנים? לא, זה לא היה להדוף אלא אך ורק במילים, להגיד להם שיעברו קו מסוים, זה מה שאני זוכר, אני לא זוכר בדיוק את הרציונל כי אמרו לי, ראיתי מישהו מהמחלקה שלי מנסה לדבר והוא סתם צעק עליהם והוא בקושי יודע אנגלית.
הם זזו? דיברתי כדי שיהיה יותר מובן. כן, נראה לי באיזה שהוא שלב כן. אבל היה ברור מה היחס שלהם אלינו.
הם אמרו משהו? לא, אבל יחס עוין. לא משהו שהפתיע אותי. זה גם לא השפיע יותר מדי.
ההפס"ד עצמו של הפלסטינים, איך הוא פוזר? יכול להיות שדברים מתערבבים לי בראש אבל אני חושב שבאיזה שהוא שלב הם ידעו לבעוט את זה חזרה, אבל בלי קשר באיזה שהוא שלב כבר נמאס והתפזרו.
היה יותר מהפס"ד אחד שהשתמשתם בו בגז מדמיע? אני לא השתמשתי אף פעם בגז מדמיע.
לא, אבל ראית או ידוע לך שהשתמשו? לא זוכר. גם כשאני אומר לך שאני זוכר פעם, זה מין זיכרון מעורפל, אני אפילו לא יכול לייחס את זה לדברים ספציפיים. זה קצת מתערבב, בגלל זה אני אומר שהדברים מעורבבים לי, ואני מתאר לעצמי שעצם השימוש בגז מדמיע יש את זה.
זה היה חלק משגרה ההפס"דים האלה? זה לא היה שגרה לאורך כל השירות האלה, אני זוכר כמה פעמים כאלה. לרוב לא, גם לרוב, היחסים שהייתי זוכר, פטרול רגלי, היינו עוברים ליד ערבי וזה היה בסדר.