היתה לי בחברון, היתה תחושת תסכול עצומה. פשוט הרגשה שאני עושה עוול ולאף אחד לא אכפת. פשוט לאף אחד לא אכפת, ואף אחד לא מנסה לעשות כלום כדי להוציא אותי מזה, או אותנו. זה היתה פשוט הרגשה שאף אחד לא מנסה לעשות כלום. לא עושה כלום מספיק. כאילו אמרתי מה, לעומת זה צריך כל יום הפגנות, צריכים אנשים... פשוט כלום לא קורה.

איפה המפקדים בכל הסיטואציה הזאת? יצא לכם לדבר עם פיקוד יותר בכיר? עם המ"פ שלכם?המ"פ שלנו, אני לא יודע, הוא בן אדם שהוא לא תקשר איתנו יותר מדי. אבל הוא לא היה יותר מדי רחמן אלינו. הוא היה בחור קשוח, הוא בא מדובדבן. הוא היה קשוח איתנו, מן הסתם הוא היה קשוח עם הערבים. למרות שהוא דאג לכבד אותם, יש כללים, הוא מ"פ, יש כללים, יש ככה, יש ככה. אפשר קצת להשתולל לפעמים, לזרוק רימון הלם כשלא צריך, אבל זה הכל במסגרת הקשיחות והמותר במסגרת השיקול דעת.

מה זאת אומרת רימון הלם?לא יודע, שמעתי איזה סיפור, אני אפילו לא זוכר. תשמע, בסך הכל, המפקדים זה סיפור מורכב. סליחה, הסיטואציה היא מורכבת. כי זה נכון שזה ככה, מצד שני הייתי שם כי ידעתי שלחבר'ה האלה אסור, אסור עדיין שיהודים ימותו. לא מגיע להם למות בגלל זה. עם כל ההתמרמרות, לא מגיע ליהודים האלה למות בגלל זה. אפילו שפתאום חמש בנות יוצאות מתוך בית רומנו לכביש, עושות הילולת זריקת אבנים, רוקדות, צועקות: "מוות לערבים", זורקות אבנים. ממש איזה סוג של טקס פגאני כזה. חוזרות כאילו כלום לא קרה. וואללה.

ומפקדים יותר בכירים?עכשיו, אז זה סיפור מורכב. ובסיפור המורכב הזה, כאילו מדברים על הזה, והם קשובים אליך, והם בני גרעין והם רגישים וכאילו, שמע, מתנהלים בתוך זה. גם יש הרגשה נורא – לפחות לנו היתה הרגשה נורא – שטוב שאנחנו שם כי אנחנו מקלים על הפלסטינאים. זה קשה. מצד אחד אתה מרגיש כמו מורה טוב בבית ספר גרוע. כאילו לא משנה מה, המערכת דופקת אותך, ואתה אידיוט ואתה עושה ניסיון פאתטי וחסר טעם. מצד שני, אתה מרגיש ביום-יום בזה שאתה לא נשבר לך הזין מהם, בזה שאתה עדיין בן אדם, בזה שאתה עדיין מחייך, בזה שאתה עדיין את השאריות של האוכל שלי, שהיה לי מארוחת ערב, הביאו לי הרבה יותר מזה, אז נתתי לילד הפלסטינאי שהיה עני ממש. הם כבר ידעו שאפשר לבקש לחם מאיתנו כי אנחנו נחלאווים.

הם היו מבקשים אוכל? הם עברו וכאילו שאלו: אפשר?הם היו עניים מרודים. אז יש הרגשה כאילו חשוב שאנחנו נהיה. שוב, גם אמרתי עכשיו לעומת המחסומים. חשוב שיהיה את היחס האנושי. אני יודע שזה לא באמת, במקרו זה לא משנה. במיקרו, כאילו, אתה יודע. אז זה באמת מורכב. יש שורה תחתונה, שכנראה בגלל זה אני מדבר איתך, כי יש שורה תחתונה. אבל יש המון מורכבויות.

יצא לך להיות באירוע אש בחברון?לא שיצא לי, לא בחברון. יצא לי אחר כך באיזה אירוע, אבל זה סתם מטען שהפעילו עלינו.

יש עוד משהו שאתה רוצה להגיד על חברון?היה שם בעיקר גם המירור לא רק שלנו. היתה שם פלוגה של מרץ (מחזור גיוס מרץ). יש פשוט קטע שם שצה"ל, החיילים, תמיד שונאים את המתיישבים. הקטע שאמרתי לך, הקטע שהרגשנו שאנחנו עושים טוב – כשיצאנו משם הגיעו צנחנים. ואיך שהצנחנים הגיעו התחילו כתבות בעיתונים, בעיות בחברון, התנגשויות בחברון. כאילו הם הגיעו ואללה באב אללה. גם יש את הקטע הזה בצה"ל, לעורר את הגזרה. המ"פ שם דגל, ובאותו יום גם זורק איזה רימון הלם, ופתאום מתחילים לפטרל בכפר ולעצור אנשים ולבדוק אותם. כאילו יש קטע כזה.

לכם יצא לעורר ככה גזרה?לנו ספציפית אני חושב שלא. אני חושב שלא. המ"פ שלנו לא היה בחור מתלהם. כשעצבנו אותו אז הוא נכנס עד הסוף, אבל הוא לא היה בחור מתלהם.

כמה זמן היית שם?הייתי שם איזה חודש וחצי.