היה חייל שלנו, זה היה ממש קיצוני, אני זוכרת שזה גם היה אחד הדברים שיותר הפחידו אותי, שהלכתי בין אנשים, אמרתי: איך אף אחד לא מספר את זה? איך אף אחד לא מדבר? היינו, היה חייל שלנו בעמדה. אז העמדה שלנו בהתחלה היתה למעלה, ואז הורידו אותנו למטה. ואז כשהורידו אותנו למטה אז ירו בהם בעצם. כי שם כאילו זה היה יותר נכון לבדוק אנשים שעוברים. ברגע שאתה למעלה אתה רק צועק להם מלמעלה ומקבל אבטיחים מהאיש שעובר עם האבטיחים. הוא כל פעם היה נותן לנו אבטיח. איש עם חמור עם אבטיחים, כן. אז היה שם חייל שלנו, והגיע איזה ילד ערבי והוא צעק לו: "חייל, חייל, שוף, שוף". עשה ככה, הראה לו רימון שיש לו ביד. עכשיו, זה היה רימון שכנראה נפל או משהו כזה, לא יודעת מאיפה הוא הביא את הרימון הזה, זה היה רימון לא יעיל בכלום, לא עשה כלום. הוא עשה לו: "חייל, שוף שוף, אתה מת". זרק לו את זה לעמדה. והחייל שלנו קפץ מהעמדה למטה על הכביש ונשברה רגלו. ואני לא יודעת מי, ואני לא יודעת איך זה קרה, אבל אני יודעת ששני חיילים שלנו הכניסו אותו לתוך ג'יפ של מג"ב, ושלא עברו שבועיים אחרי המקרה והילד הזה הלך עם גבס בשתי הידיים ושתי הרגליים, על כיסא גלגלים.

מי רדף אחריו? לא תפסו אותו באותו רגע, הם ידעו מי זה היה פשוט. זה היה ילד שכבר הכרנו אותו, הוא היה תעלולן לא קטן. הוא היה עושה מלא דברים כאלה. הוא היה בא, זורק לנו אבנים על העמדה. הסיפור היה שהמג"בניקים כביכול הכניסו אותו לרכב בשבילנו, ואני כמעט בטוחה שזה מישהו מהפלוגה שלנו זה זה שעשה את האקט הסופי מה שנקרא. הם דיברו על זה בפלוגה די הרבה על איך זה היה, על העניין של הם הושיבו אותו ושמו לו את היד על כיסא ופשוט שברו לו את היד ככה על הכיסא, בכזה.

בן כמה הוא היה? הוא היה בין הגדולים יחסית, הוא היה בן איזה 14 ככה. יחסית מהילדים הגדולים שהסתובבו לנו בין הרגליים. וזה היה עונש על זה שבגללו נשברה לחייל שלנו רגל, כי הוא קפץ מהעמדה.

למה הסיפור הזה זעזע אותך? כי זה היה סגירת חשבון? פחות מזה שזה היה סגירת חשבון – ציפיתי מהאנשים האלה לסגור חשבונות אם פוגעים במישהו משלנו. אבל לקחת מישהו ולשבור לו את הידיים ואת הרגליים? זה סופר מאפיה. כאילו מה זה? וכל הזמן היה את התיאור הזה שרץ בפלוגה, של איך הם שמו לו את היד על הכיסא ושברו לו את היד.

המפקדים שומעים את זה? צריך להסתיר את זה מהם או שהם מעלימים עין? לדעתי זה היה מאוד מוסתר מהם, אבל נראה לך שלא יודעים בפלוגה כזאת קטנה? נראה לי הגיוני מאוד שיודעים, אבל לא דיברו על זה בגלוי. זה תמיד היה כאלה שיחות שו-שו ולא ממש אמרו מי עשה את זה. ידענו שזה, כי זה שזה קרה לו, זה ששבר את הרגל, הוא היה אחד הממש ותיקים, הוא היה ממש לפני שחרור וזה מה שהכי הכעיס את הוותיקים-ותיקים יעני. כאילו שצריך ללמד אותו לקח כי אחרת הוא יעשה את זה עוד ועוד. הוא איים עליהם עם רימון. הבן אדם חשב שהוא הולך למות. והוא הראה לו שהוא זורק לו רימון לעמדה, הבן אדם קפץ מהעמדה לא סתם, הוא היה בטוח שהולכים להרוג אותו. אז אני כן ציפיתי לאיזשהי סגירת חשבון, אבל לראות את הילד הזה עובר בכיסא גלגלים ברחוב ושתי הידיים והרגליים בתוך גבס.