אני אגיד לך משהו שהוא בעיניי מאוד מאוד מאוד בעייתי. זה קרה בכוחות שלנו, אבל זה קורה בהרבה מאוד מקרים. ברגעים של שקט, ברגעים שלא נכנס הרבה מודיעין, ברגעים שלא כל כך מפגיזים מטרות, ש[יש] הפוגה מכל סיבה שהיא, פתאום החמאס נהיה בשקט, פתאום הוא לא יורה הרבה כמו שהוא ירה – יש תמיד את הסימן שאלה: הוא עכשיו לא יורה כי הצלחנו לפגוע במטרה אסטרטגית? ואנחנו מתחילים לחפור בתוך המודיעין שלנו, לראות אם קרה שם משהו ספציפי או שהוא מתספק את עצמו או שהוא באמת לוקח הפוגה כי אמרנו הפסקת אש והוא לוקח את ההפוגה. בזמן ההפוגה הזאת יבוא אליך קצין, לפעמים בכיר יותר לפעמים בכיר פחות, ויגיד "יש לנו רגע של שקט, בוא נראה איזה מטרות עוד לא הפגזנו, מה אפשר עוד להפליל, מה אפשר להפוך למטרות ודאיות, בוא נתחיל לעבוד על זה". ואז אתה מוצא את עצמך במובן מסוים, ואני מאוד נזהר במה שאני אומר כאן, קצת אונס את עצמך לייצר עוד מטרות שיהיו מטרות איכות, מטרות טובות. בחלק מהמקרים זה לגמרי רלוונטי. פתאום יש שקט אז אתה יכול לנקות קצת את כל הרעש של החומר שנכנס ולהסתכל על חומר, לראות אם הוא באמת איכותי ואם אתה יכול ליצר ממנו מטרה או להבין פאזל שלא הבנת עד עכשיו, הצלבה של מידע או כל דבר אחר. ולפעמים הכוחות כל כך רוצים להמשיך לירות או לייצר לעצמם עוד מטרות, שהרבה פעמים אתה עושה כל מיני כיפופים בשביל להגיד "כן, יכול להיות שאולי יש פה [משהו], וראינו בעבר שהיה, וייתכן ואולי – אם הבית ריק ויש לכם פצצה אז יאללה, תוריד אותה". זה נכון לכולם. כולם רוצים להשתתף.