למה אתה אומר? כי המרחב הוא קטן, אני לא הפלוגה הראשונה, אני לא הפלוגה האחרונה. אמנם לגדוד עצמו אין את הידע כרגע איך הבית הזה נראה מבפנים, אבל איפשהו בצה"ל או בשב"כ יש את הידע אם באמת צריך. כשאנחנו דיברנו עם החיילים אמרנו להם שחשוב שנכיר, אנחנו צריכים לדעת. אני, ברמה האישית שלי כמ"פ, היה לי חשוב להיכנס לכל הבתים שנושקים ממש ליישוב היהודי.
בקסבה? בקסבה, בשביל לראות איפה יש מעבר ואיפה אין מעבר, בשביל למנוע חדירה של מפגע אפשרי, שזה לא בהכרח שאותה משפחה שיש בה מפגע אבל בן אדם אחר יכול להיכנס לבית שלהם ודרכם לעשות את זה. יש לזה חשיבות מבצעית מהמקום של החייל, החייל מכיר יותר טוב את השטח כשהוא בחיכוך עם האוכלוסייה.
למה? כשהוא עושה את הפטרולים כל הלילה ומסתובב שם אז הוא מכיר טוב את השטח, וזה היה מאוד חשוב כי מישהו, בתרחיש המפגע הבודד, דקר בן אדם ורץ חזרה פנימה, נעלם והוא עכשיו בקסבה. ראו אותו רץ לכיוון כלשהו ואני עכשיו אומר לפטרול 30 (פטרול רגלי באזור הקסבה המערבית בחברון) "טוס במהירות האפשרית לצומת 10 ותחסום". הוא חייב לדעת איך מגיעים הכי מהר לצומת 10, אז את הדרכים הוא חייב להכיר, לכן חשוב מאוד שהוא יסתובב שם כל הזמן, כולל על גגות. מנגד, מול האוכלוסייה [הפלסטינית] אני הרגשתי שהיה רצון מאוד חזק של הצבא, וגם אינטרס מגובה על ידי היישוב היהודי, שידעו ויראו שהצבא שם כדרך קבע. הצבא שם, הצבא מרגיש בנוח שם, הצבא בתוך השטח, הצבא הולך שם. ברגע שאתה נעלם ממקום מסוים יהיה לך יותר קשה להיכנס חזרה. ברגע שאתה כל הזמן אוחז במקום ונמצא בשטח, אם אני כל הזמן בודק תעודות זהות, אז מי שאסור לו להסתובב שם יחשוב פעמיים לפני שהוא מסתובב שם. קצת כמו להציב עמוד עם אור כחול ואדום על כביש מהיר. "אני שם".
בעצם זה מין מנגנון שליטה. כן, כשהמנגנון הזה עובד טוב – הרבה יותר קל לבוא כשיש מידע ספציפי מדויק על מישהו.
מה המטרה של המשימה? ליצור היכרות עם השטח והעלאת מידע מודיעיני, זו הייתה ההגדרה של המשימה. לצורך שימוש עתידי אם נצטרך.
מי בוחר את הבתים? אני, מתוך השטח. אבל הבחירה היא גיאוגרפית לחלוטין, זאת אומרת, זה השטח שבו הבתים לא מופו. אני לוקח ומשרטט: "מהצומת הזאת עד לצומת הזאת, זה האזור שלכם להיום. כנסו לכל הבתים בשטח הזה".
מי אומר לך את זה? זה מגיע מהגדוד, הקמ"ן (קצין מודיעין) ואפילו מהחטיבה, איזה בתים לא מופו. אנחנו את הכול תמיד העלינו למעלה לחטיבה כי החטמ"ר (החטיבה המרחבית) יושבת קבוע, הידע אצלה אמור להישמר.
חוזרים החבר'ה מלילה של מיפויים עם כל מה שהם ציירו, הם מביאים לך את זה? מה עושים עם זה? מעבירים את זה אלי, אני מעביר את זה לגדוד, והגדוד אמור להעביר לחטיבה. עכשיו, חלק מהמידע נשאר אצל החיילים שהיו בשטח ועכשיו הם מכירים אותו ואת התוכן של הבתים יותר טוב והם יודעים מאיזה בית אפשר לעבור לאיזה בית. בתוך הקסבה זה יכול להיות מבוך. דבר שני, הוא עולה למעלה לקמ"ן של הגדוד, שיכול לשמור, לאגור, להשתמש במידע הזה אם נצטרך באיזשהו מבצע, והוא בטוח אמור לעלות לחטיבה למעלה. החטיבה אמורה לשמור אצלה את המידע הזה.
אמרת שיכול להיות שנכנסו לבתים האלה כבר כמה וכמה פעמים, איך זה קורה? לדעתי היה רצון שהכוחות בשטח שעכשיו שומרים, אלה שמתחלפים כל ארבעה חודשים, יכירו טוב את השטח שנמצא למטה, את הבתים. הדרך לעשות את זה זה מיפויים. זו גם דרך שקל להסביר אותה לחייל.
למה? כי כשאתה אומר לחייל: בוא ניכנס לבית כדי שסתם תכיר אותו, אז זה מעלה הרבה יותר שאלות. אתה מתחיל לשאול את עצמך את השאלות האלה: רגע, סתם בשביל להכיר אותו? אני באמת צריך להכיר אותו עכשיו? זה רלוונטי, לא רלוונטי? אני סתם נכנס אליהם, כן בלילה? לא בלילה? כשאתה אומר לו: אנחנו צריכים את זה בשביל מידע מודיעיני, בשביל להבין את הפנים של הבתים האלה, אז זה מתקבל הרבה יותר טוב. גם לי אמרו שצריך את המידע הזה על הבתים האלה. אני אומר לך שבהיגיון הסביר, אם כל פלוגה שם ארבעה חודשים והשטח כל כך קטן וכל כך הרבה פלוגות היו שם, לא יכול להיות שאין את המיפויים האלה בכל בית ובית שם.
בתור מי שישב בדיונים של הקצונה, הפגיעה באוכלוסייה נלקחת בחשבון? יש איזשהי מחשבה לגבי ההשלכות של הפעילות הזאת? במקרה הזה של המיפויים, לא הפגיעה ולא ההשלכות נלקחו בחשבון. יש סיטואציות אחרות שבהן אמרו: "אוקיי, אם נעשה את זה עכשיו ככה, יהיה פה אירוע גדול יותר שיפגע ויותר ילהיט, יכול גם לפגוע יותר באנשים ואנחנו לא רוצים שיקרה". ואז זה כן נלקח בחשבון.
כמה מיפויים הייתם מוציאים בפלוגה? אני חושב שהחבר'ה שלי עשו 200 מיפויים גג.
בכל הקו? קו, ארבעה חודשים.