... אז תל רומיידה, מה אתה זוכר? גולני מגיעים. גולני לא תפסו את קו חברון הרבה זמן, גולני מגיעים. בדיעבד אני אומר לך שהיישוב (היהודי) מת עלינו, אנשים מתים עלינו. מול הבית של ברוך מרזל כל הזמן: "זה הגדוד הכי טוב שאי פעם היה פה". גולני מגיעים – לגמרי. גולני המון זמן לא היו בחברון, החלפנו את נח"ל ותמיד הסתובבה האמרה הזאת שנח"ל מחלקים להם שוקו במחסום ו"אנחנו לא כאלה וגולני הגיעו עכשיו". לגמרי. לגמרי גולני הגיעו לחברון.

זה הדיבור של מי, של המתנחלים או גם שלכם? שלנו, שלנו. לגמרי, לגמרי. ככה מרעילים אותנו. גולני הגיעו לחברון.

ככה מרעילים אתכם? זה מה שהמפקדים אומרים? כן. וזה באמת נכון, הקשחנו את הכול.

מה זה אומר? שאם פעם לא היו קווים שאתה מצייר איפה אתם עומדים אז ציירנו אותם.

פיזית, קו על הרצפה? כן, ומחסומים שלא היו, יש, אתה מכיר את חברון מין הסתם, אז אם עולים משוטר לכיוון תל רומיידה, יש עמדה, אנחנו באנו עם דלי של צבע ויש הצטלבות של 3 רחובות אז מאיפה שמגיעים (הפלסטינים) מלמעלה קו, איפה שמגיעים מלמטה קו על הרצפה, הקשחנו את הכול. סדר ו...אבל מהבחינה הזאת היחס לאנשים בגדול, בתחושה הכללית לא היה כמו שכם. שכם זה היה קשה, היינו קשים, היינו ממש קשים. פה זה היה שונה. היחס לאנשים היה קצת יותר בסדר. זה לפחות מה שזכור לי שהפטרולים הרגליים, אז נח"ל היו עושים אותם אולי בשלאלות הקטנות, הגדולות, לא זוכר איך זה נקרא. אנחנו נכנסנו פנימה, אני ראיתי את כל חברון: ראיתי את המגדלים, ראיתי את הבנקים, נכנסנו ממש פנימה לשווקים. הקטע שאסור שנהיה ליד השוטרים הפלסטינים. הולכים בפנים חבל על הזמן. על הכספומטים יש להם, אתה מכיר שיש טושים לרשום ח"ע (חוסם עורקים)? מקשקשים על כל הכספומטים. כחיילים בודדים ולא כהוראה. נכנסים לשוק, יושב שולחן של שוטרים פלסטינים, רואים אותנו, הם קמים ארבעתם, שמים את הנשקים ואז מי שהוציא את הפטרול הזה פחד ואמר יאללה חוזרים.

לא היו מעוכבים או כאלה שהביאו עם פטרול? זה היה...

כאלה שהולכים בכביש תל רומיידה, בכביש שהם לא אמורים ללכת עליו? אני צריך להיזכר. כן היו נהלים של כמה זמן אתה יכול לעכב מישהו שמתפרע או מפריע או כל זה. ואני כן זוכר בעמדה שפעם הושבנו כמה צעירים כי פשוט אתה יודע איך זה, הם באים פרצוף זעוף כי אתה חייל ואתה מנסה רק להוציא את זה מהם. כאילו שלהוכיח את הנקודה שלך. ואז הם ישבו שם כמה שעות ואז בסוף נתנו להם ללכת.

חסר לי האמצע של הסיפור. הם באים עם פרצוף זעוף ואז הם יושבים אזוקים? – איך? לא, אתה...זה נורא תלוי בחייל ששם. "תעמדו שמה" ואז הוא עושה לך טיפה, טיפה דווקא הזאת, ואז... או שהם קיללו... אני לא זוכר. מכות לא היה או שהם קיללו או שהם ניסו להראות את הטיפה מרדנות במסגרת שהם יכולים בלי להסתכן והם ישבו על זה כמה זמן.

עם אזיקון ופלנלית או סתם ישבו? לא, לא, לא, לא, פשוט הושבנו אותם ויש שם בוטקה כזאת ויש מדרגה והם ישבו על המדרגה כמה זמן.

הזכרת את העניין של לקשקש על כספומטים, תהיתי אם היה לזה כל מיני ביטויים לשעמום. לא, אני זוכר משהו, אני חושב איך לנסח את זה. קיבלתי שבת פעם אחת והרשו לנו ללכת לבריכה בקריית ארבע, הצבאית. אז כשחזרנו, עלינו לתל רומיידה וחבר'ה בשיא הרצינות חשבו על לתפוס ערבי, לדפוק לו מכות וללכת. ואני חושב איך אני...

חבר'ה מהפטרול? לא, לא, לא, 3 חבר'ה, אמרתי לך, יצאנו וחזרנו. הם באמת היו קצת דפוקים. שניהם עפו בסוף, היו קצת דפוקים. אני זוכר איך אני מנסה בדיבור שהוא לא ברור מאליו לנסות למנוע את זה. כשהרגשתי באמת לא בנוח בקטע אחר, אז הלכתי הרבה יותר מהר מהם. לדעתי הם לא עשו משהו בסוף אבל זה משהו שאני זוכר...חבר'ה לקחו מחצלות מאיפה שהוא, זה אמרתי לך.

מה היה הסיפור? מאיפה לקחו את המחצלות? מאחד הבתים. ליד תל רומיידה, לא זוכר למה הם היו שם מלכתחילה.

איפה שמו אותם, במועדון? לא, לקחו הביתה.

זה משהו שידעו עליו בפלוגה או שהם עשו את זה בשו-שו? הם עשו בשו-שו.