אחרי לילה של [חלוקה של] איזה 8 זימונים עשינו סיבוב ענק בתוך הכפר, בסוף מגיעים לאיזה מקום. אגב, אנחנו לא יודעים כלום על האנשים, כן? את מי מזמנים, את מי עוצרים, למה. אם זה היה "נגיש-רגיש" כזה, אז היינו יודעים. "רגיש" שהוא חמאס, ו"נגיש" לנשק, אז את זה אנחנו יודעים כי יכול להיות שיהיה לו נשק ושתדעו שהוא רגיש אז יש סיכוי שהוא יברח, זה יותר ביג שוט.

אבל בזימון הזה?בזימון הזה כלום. מגיעים, הבן לא שם בכלל כבר מלא זמן, הוא ביפן. טוב, השב"כ אומרים 'תעצור את האבא, תעכב את האבא'. המ"פ מתקשר אליו, לזה של השב"כ: 'אחי, הבן אדם בן 60 - 70, אני יודע? מה יש לי לעשות איתו?', 'קח אותו איתך עכשיו למוצב, תביא אותו מחר בבוקר לחטמ"ר (חטיבה מרחבית) ל***" מי שהיום הקפטן. המ"פ אומר לו: 'עזוב אותך, שיגיע מחר. הנה, ניתן לו את הזימון. במקום שנעצור אותו עכשיו, אני אתן לו את הזימון, שיגיע מחר בעצמו. הוא לא יברח'. 'לא, לא, לא, קחו אותו עכשיו'. ככה ריבים, יחד עם הקמב"ץ (קצין מבצעים) שלנו.

המ"פ שלך בקשר ישיר מול השב"כ?בטלפון הוא דיבר עם השב"כ. ואז הוא דיבר עם הקמב"ץ בטלפון שידבר עם השב"כ ועדיין אמרו לו 'לא, לא, אנחנו רוצים את האבא עכשיו'.

השב"כ קובע?כן. אז אנחנו לוקחים את האבא הזה, ואז הנוהל זה אם הוא נכנס לדוד (ג'יפ) אז צריך לכפות אותו ולקשור לו את העיניים, אבל הבן אדם יכול להיות סבא שלי, באמת. כולו עם גלביה לבנה כזאת, בן אדם מרשים, אתה יודע.

אז המ"פ אומר עזבו, בלי השטויות האלה?כן. נוסעים, הגענו באיזה חמש, ארבע בבוקר למוצב. שמנו אותו באמל"חיה (סדנה לתפירת מנשאים ועזרי לחימה), שמנו לו מיטה שם. הוא לא ישן מן הסתם, הוא ישב שם פשוט. חייל מאזין עליו, הבוקר מגיע, לוקחים אותו לחטמ"ר.

איך הוא הגיב במוצב או ברכב?כלום. שקט. מבואס.