[הגענו ל]קו בתים ראשון והמ"מ פותח כמה חללים ראשיים ברימון. אין פתיחה ביבש (ללא ירי), זורקים רימון. זה מרסק את הקירות, מוריד את הטיח ואת הצבע. באיזשהו שלב משתלטים על הבית. ממש דקות מספר אחרי שאנחנו מסיימים לכבוש את כל הבתים, מטהרים את האזור, עושים סריקה, רואים שאין פה מחבל עם נ"ט – מגיעים ממש ביחד טנקים ו-D9 (בולדוזר משוריין). אחד המטעים הכי יפים שראיתי, נראה ממש כמו מושב של פעם, ותוך כמה שעות נמחק ונהיה ערמות של חול פודרה. נוסעים עליו טנקים ושוברים את הקרקע, מרסקים אותה לפירורים קטנים.

הוא נהרס בכוונה או בגלל התנועה של הכלים הכבדים? הוא פשוט לא היה שיקול, זה לא שאמרו "יש פה מטע". זה לא מונחים בכלל שחושבים עליהם. לא אמרו להרוס את המטע, פשוט הופכים את הקרקע, חייבים את האדמה הזאת בשביל להרים אותה למגנן (מתחם סוללות עפר שבו מתמקמים הכוחות). זה לא כאילו ניסו לחשוב על קק"ל והחברה להגנת הטבע, מה יקרה לעצים ולחיות.

צריך את השטח מסיבה כלשהי? כן, אז אני משתמש בו. [בתוך הבית] מה שאנחנו עושים זה שוברים את הבלטות עם פטיש בשביל שקי חול. אחד החיילים אמר להם שהוא לא מוכן לעשות את זה כי אפשר לקחת חול מבחוץ. אמרו לו "לא, אי-אפשר", והתווכחו על זה קצת. אנחנו שוברים את הבלטות בפינה של הבית, במקום שאנחנו לא נשב בו. שמים בחלונות שק חול ורשת הסוואה, ואז כשאתה שומר שם אתה מוגן ורואים רק חלק מאוד קטן ממך. בלילה הבא אומרים לנו "מחליפים בית". כובשים בית אחר, זו אותה פרוצדורה, שקי חול וזה. לפני שכובשים [את הבית הבא] – היה שם מטע וזה מפחיד לעבור, לא יודעים מה יש שם. והיה קטע פסיכי שטנקים דופקים בלי סוף פגזים ואז כל המקלעים מרססים בפעם אחת את כל המטע. יורים על בתים ומרססים עם מקלע [את המטע]. ככה במשך משהו כמו שמונה-עשר דקות, ואז אומרים "טוב, אתם יכולים להתחיל לעבור". יש אנשים שהתפקיד שלהם זה לנתח אסטרטגית מה מהווה איום, ויש תצפיות. אם מזהים תנועה, מפוצצים את הבית. אם אתה מזהה תנועה בתוך בית, בתוך שטח שכבר נלחמים בו יותר מיומיים, אתה מבין שהם לא בדיוק במקרה מכינים קפה.

אתה מזהה עכשיו בן אדם בחלון מעשן סיגריה, אמורים לירות עליו? אתה שואל שאלות של אזרחים. אין דבר כזה.