היינו פעם בכמה ימים לוקחים את שני הרכבים ובכוונה הולכים ועושים סיורים בתוך הכפר באמצע היום, ב-rush hour. חוטפים אבנים אינסוף.

ואז מה היה קורה?הפס"ד (הפרות סדר). תמיד, אוטומטית. בדרך כלל זה היה בני נוער, המבוגרים היו יושבים בצד או זזים הצדה או סתם ממשיכים לשבת. תמיד היה הצעירים שמתחילים לזרוק אבנים. היו סיטואציות שבהן החלטנו שפורקים ומפזרים את הפרת הסדר הזאת, והיו פעמים שהמשכנו את הסיור הרכוב הזה בפנים בלי לפרוק ובלי להתעמת אתם פנים אל פנים. 90% מהפעמים שכן נכנסנו, פרקנו מרכבים והתחלנו לפזר, זה בסיטואציות שכבר התחילו לחסום לנו את הצירים ואת התנועה והיינו חייבים לפרוק בשביל להזיז את המחסומים תוך כדי אבנים, ואז כבר ירדנו בשביל לפזר במקביל לזה שאנחנו פותחים את הציר מחדש.

איך הייתם מפזרים את ההפס"דים?גז מדמיע וגומי.

זה היה תמיד במקומות ספציפיים שכשהייתם מגיעים אליהם היה מתפתח הפס"ד?בכל מיני מקומות בכפר, לא מקום ספציפי או כמה מקומות ספציפיים. ידענו שבשלב מסוים תגיע האבן הראשונה, הגיעה אבן ואחרי דקה הגיעה עוד אבן. לאט לאט, ברגע שהם קלטו איפה אנחנו והספיקו להגיע לאותם אזורים– זה זה. ואם זה לא קרה לנו תוך כדי אז ידענו בצורה ודאית שביציאות המרכזיות מהכפר מחכים לנו. היינו מתקרבים ליציאה מהכפר, היית רואה מרחוק 70 חבר'ה עומדים ומחכים עם אבנים ביד בשביל להמטיר עליך כשאתה בדרך החוצה. זה הפך להיות שגרה של צריך להיכנס לשם כי אסור שיעברו כמה ימים בלי שתהיה נוכחות צבאית בכפר, שלא ישכחו בטעות שהכול מותר להם. פעם בכמה ימים נכנסים, גם אם אין סיבה. אם יש סיבה –מה טוב.

המושג "הפגנת נוכחות" היה חלק מהפקודה?הוא לא היה חלק מהפקודה הרשומה, אבל הוא היה פקודה. המג"ד הורה לנו להיות שם כל כמה ימים, שלא יהיה מצב שעובר שבוע ולא היינו בתוך הכפר הזה לנוכחות.