תאר לי את רחוב השוהדה, הציר המרכזי. קודם כל מבחינה ויזואלית, אתה עולה מכיוון מערת המכפלה למעלה, כמעט לאורך כל הדרך יש לך את בית הקברות הגדול קודם משמאלך ובהמשך בית הקברות הקטן, גם מצד שמאל, ומצד ימין, עד הסוף האמת, כמעט עד הסוף יש בתים של פלסטינים, כמובן החלונות עם רשת ברזל שתמנע מהם לצאת ומצד שני תמנע מאיתנו להיכנס. בהמשך, המוצב שלנו ככה, אחריו כבר מגיעים לאזור בית הדסה. באמצע יש את כיכר גרוס, מין פילבוקס כזה גדול שנמצא באמצע וזה מבחינת מראה ויזואלי. עכשיו זה כביש לא שוקק חיים, זה כביש שמדי פעם עובר עליו רכב או שניים, עוברים עליו אנשים אבל לעולם לא פלסטינים. אני אגדיל ואומר שכנראה לעולם לא ערבים, חשש שזה אולי פלסטינים.

יש אנשים שגרים עוד בבתים על הכביש הזה? כן. אבל יש להם רק יציאה לכיוון הקסבה ויש שם גם, יש את הדלתות שהיה על כולם מרוסס מגן דוד או מוות לערבים או כתובות כאלה או אחרות אבל הדלתות האלה כבר לא בשימוש, חלקן היו חנויות פעם, חלקן כניסות של בתים חסומות. זהו, ברחוב עוברים רק יהודים. אין אפשרות חוץ או ממקרים נדירים או מקרים שלא היו צריכים לקרות, פלסטינים לא עולים על הציר הזה, לא עוברים את העמדה שם בשום צורה. זהו, כביש שיהודים, רק יהודים עוברים עליו, אמורים לחוש תחושת ביטחון מלאה על הציר הזה. אני חושב שאין הרבה עוד מה להגיד אבל הוא ציר בעייתי, גם בחלק שהוא כביכול מיועד ליהודים וערבים – בעצם יש בו אזור שתחום על ידי חמורי ברזל כאלה של המשטרה שתוחמת את הדרך שבה פלסטינים אמורים ללכת שהיא באופן מגוחך כמעט צרה לעומת הכביש שבו היהודים עוברים. זהו. זה הציר.