אתה זוכר את הקטע של האנטנה, שמגלן הרגו את המאבטחים (במרץ 2003 נהרגו שני מאבטחים ישראלים בדר' הר חברון מירי כוחות צה"ל שזיהו אותם כמחבלים בטעות)? אז זה היה בגזרה שלנו והמשפחות השכולות באו בסוף השלושים, אני יודע מה, להקים מחדש את המאחז שהרסו אחרי שהם נהרגו. היה איזה מן אנטנת דמה כזה וקרוואן וגדר מסביב זה. אז אחרי שהם נהרגו, הצבא הרס את הקרוואן והאנטנת דמה והמשפחה, אחת מהמשפחות היא משפחה מתנחלת שהבן שלה נהרג, דווקא אמריקאית, והם רצו להקים מחדש את המאחז. אז בסוף השלושים הם הגיעו לשם, בסדר, עם אישור של המח"ט כי למח"ט היה קצת עוגמת נפש כי הוא, בסופו של דבר, היה אחראי כשהבן שלהם נהרג. בקיצור,אז הוא נתן. וכל המתנחלים פשוט עשו על זה piggyback ("תפסו טרמפ") והגיעו כל מיני נוער גבעות ובסופו של דבר מה שהיה אמור להיות 15 איש, 16 איש, של המשפחות הגרעיניות, הפך להיות איזה 80 איש וגם הכריזו על זה שטח צבאי סגור, היינו צריך לפנות אנשים. ושוב הם חזרו ביום הזיכרון, אותו סיפור, ושוב בל"ג בעומר. ל"ג בעומר זה היה עוד יותר גרוע, כי הגיעו עם אוטובוסים, אוטובוסים שהביאו ילדות מאולפנה בקרית ארבע. הגיעו לשם ואנחנו פשוט היינו צריכים לפסטן (לרוץ) בהרים עם כל השכפ"ץ קרמי וכל הקסדה על הראש כי זה שטח עוין, כן? וילדות בנות 12 פשוט רצות לך בגבעות. אתה מכניס אותן לאוטובוס,חוזרים לקרית ארבע, אוטובוס של הצבא, ואז יש אוטובוס של קרית ארבע שחוזר בעוד חצי שעה, אוטובוס עם ילדות. (...)

איך היחס של הפיקוד הגבוה בצה"ל לדרישות של המתנחלים? בדרך כלל די מתקפלים במקום, לדוגמה, כל הקטע של גבעת האנטנה. החבר'ה של המשפחות, מימנו שני אוטובוסים שרצו לעלות לשם. והכריזו על זה בתור שטח צבאי סגור. והיה איזה כביש גישה שהצבא – יום לפני זה קיבלו מידע מודיעיני שרוצים לעבור, שמו חסימה על הכביש שהאוטובוסים לא יכולים להגיע לגבעה. זה קילומטר בערך, קצת פחות, מהכביש, הכביש עפר הזה. ועשו חסימות על כביש 60לפני זה, שהאוטובוס בכלל לא יגיע. מן הסתם האוטובוס מגיע, אנשים יורדים מהאוטובוס. אני הייתי על הכביש עפר, העבודה שלי זה היה לחסום את הכניסה שלהם, לא לאפשר לאף אחד לעלות להר. מן הסתם הם זורקים זין עליך, אומרים לך: פפפפפ, פשוט יורדים מהאוטובוס, עוקפים אותך, אני ועוד שני חיילים, והנהג שלי שיושב בתוך הג'יפ. טוב, מן הסתם אתה מתחיל להריץ טלפונים, למ"פ,למג"ד. במהירות יחסית המג"ד מגיע, המח"ט מגיע, המשטרה הגיעה כי המשטרה כבר היתה ערוכה לזה. מן הסתם אתה לא יכול לגעת בהם, המשטרה צריכה.

למה אתה לא יכול לגעת בהם? הם אזרחים.

אתה כחייל, לפי מה שאתה מכיר, אין לך אישור חוקי לגעת בהם? בכלל, כן. לגעת פיזית ככה – בסדר, כן? אבל אתה רוצה לעצור. בוא נגיד, אתה רוצה לחסום בן אדם, למנוע ממנו לעלות על הכביש, איך אני אעצור אותו? פיזית.אם הוא אומר: לא לא לא, מילולית, הוא ממשיך ללכת, אני צריך לעצור אותו. בוא נגיד שהוא דוחף אותי כי הוא לא רוצה שאני אעצור אותו, מה, לאן זה יגיע? שאני אתחיל לתת לו מכות? זה אסור. שאני אתחיל לירות בו? בכלל אסור, כן? הקטע הזה, הגיעו להסדר, אחרי שהמשטרה הגיעו. כאילו בהתחלה היו דיבורים-דיבורים:אף אחד לא עולה להר, זה שטח צבאי סגור. והם מאוד-מאוד חכמים. אתה אומר להם: חבר'ה, זה שטח צבאי סגור. "טוב, אני רוצה לראות את הצו". וזה לא יכול להיות צילום של הצו, הם רוצים צו-צו – דרך אגב זה נכון, לפי החוקים – הצו עם החתימה של המח"ט, כאילו בעט, לא צילום של החתימה של המח"ט ולא רק החותמת של המח"ט. לא, כאילו חתימה-חתימה. וגם הקטע של המפה, כי עם כל הקטע של צו שטח צבאי סגור יש את המפה ואיפה זה מסומן ומה בדיוק, ומה מותר מה לא מותר. ובהתחלה היה כל מיני דיבורים: אף אחד לא עולה להר,נעצור אותם, וכן הלאה וכן הלאה. בסופו של דבר מגיעים להסדר.

דיבורים של מי? מי אומר: אף אחד לא עולה להר? אתה מקבל תדריך מהמג"ד. לדוגמה, הלילה הזה, כל הלילה הייתי בשטח. הייתי בג'יפ סיור ואמרו לי: טוב, אתה ממוקד במקום הזה. המח"ט הגיע מתישהו.המח"ט אומר: אף אחד לא עולה למעלה.

זה מה שאומר המח"ט? כן.

ומה קורה בסוף הלילה? בסוף הלילה אנשים מגיעים ועולים להר, אתה לא יכול לעצור אותם. ואז כולם מגיעים והמח"ט והמג"ד הולכים לדבר עם ההורים, כן, טוב, מה מי מו, טוב, אנחנו ניתן לך ארבע שעות. בסדר, בסדר, בסדר. חורגים. בדרך כלל, במקרה הזה הם רצו לישון בלילה. בסדר, אז נתנו להם לישון בלילה. והיה פעם אחת, אני חושב שזה היה בל"ג בעומר – זה היה ל"ג בעומר ויום הזיכרון, היו שלושה מקרים של המשפחות עם כל החבר'ה ונוער הגבעות. פעם ראשונה כל החבר'ה פשוט הצטרפו, נוער הגבעות וכל זה, התחילו להקים מאחז מחדש, ואנחנו לא מתפנים,והגיעו משטרה וכל זה, כן? והפעם השנייה, זה היה דווקא יחסית בסדר, זה היה נדמה לי יום הזיכרון, שהם אמרו: טוב, אנחנו – בסופו של דבר הגיעו לפשרה – טוב, אנחנו נהיה פה עד תשע בבוקר למחרת, משהו כזה, וזה באמת היה פחות או יותר ככה. היה גם פחות אנשים. בפעם השלישית זה עם כל האוטובוסים ושוב,חורגים מכל ההסכמות כביכול. והצבא במקום להגיד לא, יותר קל להגיע לאיכשהו הסדר, כי לא צריך להפעיל את כל הכוח וזה לא עושה גלים תקשורתיים.זה לא פוגע ביחסים בין הקצינים והמתנחלים. בסדר.