מה זה אומר? הכוונה היא שרק יהודים יכולים לעבור עליו ולפלסטינים אין כניסה. הרחוב שעולה ממערת המכפלה עד לתל רומיידה, שם ממש בהתחלה, חלק של 20 מטר שלפלסטינים מותר ללכת עליו. בדרך כלל בימי שבת, שזה יום שנוח להתלהם, אני מניח, האנשים בבתים והיה קורה, לא לעתים קרובות מדי ולא לעתים רחוקות מדי, שחבר'ה מתיישבים (מהישוב היהודי) היו זורקים אבנים על הבתים של הפלסטינים שהחלונות שלהם היו צמודים לרחוב. את זה היינו נקראים להפסיק או הרבה פעמים זריקות אבנים הדדיות לבית קברות הפלסטיני שהיה, של שכונת אבו סנינה שגבל עם הציר הסטרילי, גם שם היו הרבה סיטואציות טיפה פחות נעימות, תוך כדי הלוויה או אזכרה, כל מיני אירועים כאלה.

מה אתם יכולים ככוח לעשות? אתם יכולים לעצור את המתנחלים? האמת שזה מהדברים שתמיד הרגשתי שלא היו ברורים באמת. אסור לנו להפעיל כוח.

על פלסטינים מותר? על פלסטיני מותר. אני, גם בצורה מוגבלת, מהחפ"ק. המ"פ שלנו היה מאוד ברור בזה ולא נתן לאף אחד לחצות את הגבול שהוא הציב של איך מותר להתנהג לפלסטינים. אבל היה ברור שלגעת ביהודים זה משהו שהוא אסור בתכלית האיסור, ונראה לי באחת הסיטואציות שיצא לי לעשות שמירה סטטית, זה היה בעמדה שנקראת, עמדה מערבית אם אני זוכר טוב, עמדה גבוהה שיושבת על אחד הבתים בשכונת אברהם אבינו וצופה לתוך הקסבה. שתי ילדות קטנות, בנות 5 אני חושב, יהודיות, עלו לעמדה והחליטו שהן רוצות לעבור לקסבה. הייתי צריך לעצור אותן. מצד אחד, זה להגן על החיים שלהן. אני לא יכול לתת להן לעבור, מצד שני הייתה דילמה מאוד גדולה שאסור לי לגעת בהן, על אחת כמה וכמה שהן בנות.

מה עשית? לקח, בסופו של דבר, לקח זמן, אני לא זוכר מי היה אז בחמ"ל או שאפילו היה אחד הקצינים, אני לא זוכר, אמרו לי בכל מחיר לעצור את זה ועצרתי. אבל זו סיטואציה קצת של חוסר אונים, מצד אחד ילדות קטנות ומצד שני לא ברור מה מותר לך לעשות, מה לגיטימי בשביל לעצור אותן. אני חושב שזה משהו שמאפיין באופן כללי את כל האווירה שלפחות אני הרגשתי בשהות בחברון.