בתפוח נורא עודדו אותנו להיות בקשר טוב עם המתנחלים. ימי שישי בערב ושבת בבוקר, בגלל שכל הגברים הולכים לבית כנסת בתפוח, אז יושבים שני חיילים מחוץ לבתי כנסת ומאבטחים. זה היה בנורמה לאכול שם ארוחת ערב וארוחת בוקר אצל משפחות כי הם תמיד היו מזמינים אותך. הם היו נורא נחמדים אלינו. אתה יושב שם על ספסל מחוץ לבית כנסת, מעביר שם שעה, שעה וחצי, שעתיים, ושהם מסיימים אז בדרך כלל מישהו בא ואומר לחיילים "שבת שלום, שבת שלום, בואו לאכול". אתה הולך לבית שלהם, שם את הציוד בפינה מסודר, נשאר עם המכשיר קשר עליך, אבל כל עוד אתה בכוננות, לך לאכול אצלם בבית, בטח. זה היה הכי בשגרה והכי בסדר. אנשים היו אוהבים ללכת לזה כי הם היו אוכלים אוכל של בני אדם. היו לך שני חיילים בתפוח ושניים בעלי ושניים ברחלים, בסוף היה לך איזה שמונה חבר'ה שקיבלו ארוחת ערב סבבה.

שאתה אומר שעודדו את זה אז למה אתה מתכוון, מבחינת הקצינים? הם ראו בזה דבר חיובי במיוחד עם החבר'ה מתפוח כי הם יושבים מעלינו, ממש מעל המוצב. אני חושב שהם חשבו שזה דבר טוב שנהיה ביחסים טובים עם המתנחלים מתפוח. וזה היה הכול טוב ויפה עד שפעם אחת בלילה עקרו עצי זית. יש לך את ההתנחלות תפוח ולמטה יש מחסום ומעבר למחסום זה כבר השטח של [הכפר] יאסוף. יש את המטע של יאסוף, באמצע הוא נגמר, יש מטע של תפוח ובצד השני של תפוח יש עוד מטע של יאסוף. כשהם [הפלסטינים] רוצים לעבור מ[מטע] אחד לשני, אז זה בתיאום עם המנהל [האזרחי].

זה מסומן איכשהו? הם יודעים איכשהו. אני לא לגמרי הבנתי איך אבל הם יודעים. יש גם איזה גדר קטנה. פעם באיזושהי תקופה היינו פותחים את השער למטה ונותנים לחבר'ה מיאסוף לעבור למטע השני כדי שהם יוכלו לטפל בו, וזה גם היה בליווי שלנו.

זה חייב להיות בתיאום? תיאום עם המנהל, כן. אנחנו היינו צריכים להיות שם, גם כדי שלא יהיה חיכוך בין האוכלוסיות. ואז באחת הפעמים שהם הגיעו בבוקר והחבר'ה מהמנהל באו איתם , [ראו ש]היו כמה עצים שתלשו אותם. היה ברור מה קרה אבל גם לא עשו עם זה כלום, זה לא הטריד אף אחד. זה שנעקרו עצים זה ברור שזה כמה חבר'ה מתפוח כי זה לא יכול להיות אף אחד אחר כי זה פאקינג רחוק מכל מקום אחר...

למה אתה מתכוון כשאתה אומר זה לא הטריד אף אחד? זה היה כזה "או.קיי, זה קרה״. החבר'ה במנהל [האזרחי] לא אהבו את זה, זה עצבן אותם, אבל זה לא שניסינו לבדוק מה קרה, זה לא שאמרו טוב, אז אולי נשים פה כוח בלילה שישמור. לא הייתה שום פעולה כדי למנוע את זה לא עכשיו ולא בעתיד. זה היה פשוט או.קיי, הנה, נתלשו העצים, אז זה קרה, ועכשיו טוב, יאללה, לכו טפלו בעצים שלכם שנשארו.

הביאו משטרה? לא.

גששים? כלום. אולי דיווחו למישהו, אבל זה לא היה עניין בזה. הסתכלו על העץ, כולם היו עצובים והמשיכו הלאה.