איך זה עובר הלאה לערבים? אתה קם בחמש בבוקר, האוכל מהפלוגה – אם הוא מגיע בעשר בבוקר זה המקרה הטוב. אז אתה רעב, עוברים לך אנשים, אתה אומר להם 'לך תביא לי חומוס, לך תביא לי בקלאווה', אתה מחזיר אותם. הוא בא לצאת משכם לעבודה, אתה אומר לו 'תחזור, תביא לי חומוס'. בדרך כלל הם היו עושים מה שאתה אומר להם. אם לא, אתה יכול פשוט להעמיד אותם בצד או משהו.
והייתם משלמים להם? לפעמים היינו משלמים, לפעמים לא. לפעמים היית משלם להם שקל, היית אומר 'לך תביא סיגריות, חומוס, קולה', היית מביא להם שני שקלים. זה היה אסור אבל די ידעו שאנחנו עושים את זה, וזה היה ממש ברור.
וזה קרה הרבה? כן.
ומה אם מישהו לא רצה להביא לך? הם היו נורא מפוחדים ברגע שהיית אומר להם משהו. תלוי מי זה היה, אם היית רואה מישהו כזה היית יכול להגיד לו 'טוב, תעמוד בצד'. אתה זוכר את הפנים שלו, אחרי זה מעמיד אותו בצד שעתיים, מתחיל לבדוק לו את האוטו, את הבגז', את תעודת הזהות, ואז הוא היה מבין את הרמז.
הסיפור הזה עם להעמיד בצד זה משהו שהמ"פ ידע? כן, אלה היו הוראות של המ"פ בעיקרון.
מה היו ההוראות? הסמ"פ אמר שזה אחד מהאמצעים שלנו, אנחנו רוצים להראות שאנחנו שם ושיפחדו מאתנו.בימים הראשונים אתה לא יודע בדיוק איך להשתלט על המחסום. אתה (עם) שלושה ארבעה אנשים, באות לך מיליון מכוניות, אתה צריך להשתלט עליהן איכשהו, והסמ"פ בא ואמר 'תגיד להם שיעצרו שם, מי שלא עושה את מה שאתה אומר לו – זה אמצעי ענישה'.
מה היה האמצעי? להעמיד אותו בצד או להתחיל לבדוק לו תעודת זהות או להתחיל לבדוק לו את הגלגל הרזרבי או כל מיני דברים הזויים כאלה.זו הייתה הדרך שלנו. תכל'ס אין לך ממש ברירה, אתה שלושה חיילים שם, הרבה אנשים עוברים שם כל הזמן.