היה מחסום בתוך שכם עצמה, כביש כזה שקישר בין בית פוריק וכל מיני כפרים ממזרח לשכם. שם היינו עושים להם את המוות. זה היה מחסום כאילו שהיינו עוצרים את כל מי שבא לנו, מעכבים את מי שבא לנו, רודפים אחרי ברחנים. זה היה כאילו הפעילות במחסום שמה.

בהגדרה? מישהו אמר לכם: פה תעכבו?זה היה מחסום. היו צריכים לעשות בידוק לכל מי שעובר כדי לבדוק שאין שם מבוקשים וזה. לא היתה פקודה לעכב לדעתי, מלמעלה. ברמת המ"פ אנחנו היינו צריכים לעכב כל מי שניסה לברוח, כל מי שלא ידענו על התעודות שלו, כל מי שחיכינו לתשובה מהמשטרה. היינו מעבירים בקשר למשטרה. לחמ"ל שלנו, ואז החמ"ל שלנו לחמ"ל של הגדוד, ואז החמ"ל של הגדוד לחמ"ל של השב"כ או של המשטרה. עד שהם היו חוזרים אלינו זה היה לוקח איזה 20 דקות חצי שעה ככה לכל מספר שהעברנו להם, עם כל התקלות בקשר והגשם והשמש והזה. הם היו מתעכבים שמה די הרבה. ומי שהתחצף בינתיים או שהרים את הקול שלו או שסתם עצבן אותנו אז היינו מכפתרים אותו, שזה אומר כופתים את ידיו עם אזיקונים.

אזיקונים ופלנלית?אזיקונים. פלנלית זה היה רק במקרים שהוא ממש הגזים. שמים אותו על הברכיים, שיתייבש.

לכמה זמן?זה יכל להגיע גם לשמונה-תשע שעות, כאילו עד שנמאס. וכשאנחנו היינו מתחלפים אז היינו מעבירים חפיפה לצוות שהחליף אותנו: הבן אדם הזה צריך להישאר פה עוד לפחות שעתיים כי הוא היה ממש חוצפן, הבן אדם הזה תשחררו אותו עוד מעט, הוא לא אשם. כל מיני כאלה. זה היה בעיקרון.