הייתי קודקודון ארבע-חמש בשבת. קודקודון ארבע-חמש זה פשוט העמדה ביום שבת, זה מה שאני רושם לעצמי: המשימה שלך זה להגן על הבתים הפלסטינאים מפני ילדים קטנים ונוראים יהודים. נקודה. זה המשימה שלך ביום שבת. יום שבת הם עוברים ככה חמולה של עשרה, ישר אתה כמו המלווה המבוגר שלהם. הילדים הם נוראים, באמת, הם זוועות. ההורים יודעים, או-קיי, אנחנו לא יכולים לעשות כלום. אבל איכשהו הם מחדירים בהם כל כך הרבה שנאה. הם באים לכל הצומת הזה של הארבעה בניינים, בין עמדת ארבע-חמש לעמדת תנובה שלנו, למשולש תנובה, ובעצם ממש סוגרים להם את השאלטרים לפלסטינאים ופותחים להם ברז מים ומקללים את הילדון שכרגע עובר שם. כל מה שעשיתי שם במשך שש שעות זה היה ללוות ילדים קטנים מנקודה א' לנקודה ב', מנקודה א' לנקודה ב'. ואין לך ברירה. עוד דוגמאות שהיה מהאזור? ליוויתי הכנסת ספר תורה למערת המכפלה.

מתי זה היה? זה היה לפני ***. זה כאילו מכניסים בהם משהו. אני רואה, בחסם עבד, אני רואה אישה פלסטינאית יוצאת ואני רק מהווה את הזה, ישר אני אומר לה: סטנה שווי (תחכי רגע), מסתובב, כאילו משמש, כאילו אני אומר, אני לוקח על עצמי את הסיכון שהיא עוברת דרך ההמון הזה ולא קורה לה משהו. אני עוצר אותה במקום, מסתובב, בינתיים איזה שני ילדים קטנים באים אליה, הי הי הי, עם הלפידים שלהם, יענו מקרבים אליה, יענו בתור בדיחה: 'סתכלי פלסטינאית, אש אש. אני פשוט מסתכל. לכו מפה ילדים קטנים ומעפנים לפני שאני אדרוך עליכם. כאילו, באמת. זה כאילו הם מגיעים לרמות, אני לא יודע מאיפה הם מקבלים כל כך הרבה שנאה. אני יורד מאחת מהעמדות שלי, קודקודון גרוס, יורד מאחת מהעמדות ופשוט ילד בן ארבע עושה לי: "הרגת כבר ערבי?". ילד בן ארבע, שלוש, משחק בחול, שואל אותי את זה. אני עושה לו: מה, למה, ילד, מה קרה? "ערבים הרביצו לי". ישר אני: מה? ילד, מה קרה, מי הרביץ לך? ואז אני מבין שבעצם לא באמת הרביצו, אבל הכניסו לו את זה איכשהו לראש שערבי הרביץ לו כאילו באיזשהי תקופה, באיזשהו זמן שמעולם לא קרה. מאיפה כל כך הרבה שנאה? זה באמת, זה אחד הדברים שהכי... מכניסים בהם כל כך הרבה שנאה. זה היה הכי מצחיק – הבת של, איך קוראים לה? טוב, לא משנה. איזה ילדה בת שמונה עומדת בכיכר גרוס, עומדת שם עם משלחת של CPT. CPT הם באמת, הם הכי קרובים, הם נראה לי יותר שנואים על המתנחלים מאשר זה. Christians for Peace, משהו כזה. הם, גם אנחנו שונאים אותם כי הם באמת לא מבדילים בין טוב לרע, הם פשוט כל היום מציקים. אבל לא משנה, זה כבר משהו אחר. הם עוברים ואז הילדה עושה: "מה, מותר להם לעבור פה? מה, למי? לערבים האלה? אלה שגירשו אותנו?". אני עושה לה: מי? "השמאלנים". אני בא, מסתכל: מה? טוב, בסדר, אני אתעלם מההערות הלא קשורות האלה.