הכל קורה בשעות משש בבוקר עד שש בערב?משש עד שש. שש בערב אף אחד לא עובר. זאת אומרת זה ברמה של סוגרים את המחסום, מקפלים אותו, חוסמים אותו, נכנסים למוצב, סוגרים את הש"ג וזהו. אין עם מי לדבר שמה אפילו. המחסום סגור. והפלסטינים יודעים שהם צריכים לעשות את הדרך הארוכה ולנסוע דרך מחסום אחר. עכשיו, אני לא נכנסתי לעובי הקורה בעניין הזה, אני לא באמת יודע מה המרחק של המחסום הקרוב הבא, ועד כמה זה...

אז לאיפה אתה שולח את האנשים?אנחנו ידענו את השם של המחסום.

איך קראו לו?לא זוכר. אני לא זוכר את השם, אני יודע אבל שזה היה מחסום גדול, ראשי. שהמשמעות של זה, מעבר לנסיעה, היתה לחכות במחסום ראשי.

מחסום פנורמה הוא מחסום מאוד קטן?יחסית.

מה התדריך שעושים על המחסום הזה?התדריך היה מאוד פשוט. הם אומרים: תשמעו, בית לחם לא ידועה בתור מקום מסוכן לחיילים, אבל היא מספר אחד בהוצאת מחבלים מתאבדים. אז הדגש הוא על בדיקת רכבים ובדיקת אנשים במעבר. עכשיו, לא היה שום דבר שלא היה הגיוני, אבל היחס שזה גורר אליו, זאת אומרת, היה אמירה מאוד ברורה של להיות נוקשים. להיות נוקשים כי אחרת, לא יודע, העולם ייפול. להיות נוקשים כי ככה.

המחסום הזה לא מקשר בין ציר 60 שנוסעות עליו מכוניות ישראליות, או ירושליםזה כן מקשר לאיזה יציאה מבית לחם.

זה יושב על יציאה, זה לא באמצע העיר?זה כאילו, יש את הפרברים של בית לחם ויש את בית לחם העיר, וזה באמצע. אל-חאדר נחשבת פרבר של בית לחם. כן, אבל זה לא היה אל-חאדר. אל-חאדר הוא פחות פרבר של בית לחם, יותר יישוב בפני עצמו. כמו ירושלים ומבשרת. אז היינו בסיטואציה הזאת וזה היה מאוד לא נעים.