ישבנו באיזה בית. בשלבים האלה הבתים כאלה יפים וגדולים וגם לא הרוסים. ושם הדברים נשארו פחות או יותר [כמו שהם היו]. כאילו, אתה רואה את חדר הילדים ואת הריהוט ואת הספרים של בית הספר וצעצועים ומה לא. אתה יושב לאנשים האלה בסלון. היינו שם כבר כמה זמן, ומישהו מצא תמונות של אנשים שגרו שם. אני זוכר הרבה חבר'ה יושבים בסלון, ואחד [החיילים], שהוא עושה צחוק מהכול, יושב שם ומסתכל בתמונות ומסתלבט כזה וצוחק על אנשים שם: ״איזה מכוער״, כל מיני כאלה. ואני זוכר את עצמי מסתכל על תמונות חתונה של לפני עשרים שנה. אני מסתכל על התמונה ואני רואה את תמונת החתונה של ההורים שלי. שם גם אמרתי שזה לא מתאים, אולי זה עשה משהו, אולי זה לא עשה משהו. זה היה מקום מאוד שהפעיל אותי. זה שם אותך מול מי היה פה ומה המחיר.