וידוא הריגה היה נוהל. לימדו את זה בפלס"ר, עשינו אימונים כאלה. אתה רץ, אתה יורה במחבל, הוא נופל, אתה מצמצם טווח. אם הוא קם אתה יורה בו שוב, אם לא – אתה רץ עד שאתה מגיע אליו ויורה לו בראש. נוהל ברור. כשהיה את הסיפור של סרן ר' (האירוע במוצב גירית שברצועת עזה באוקטובר 2004, שבו נורתה למוות ילדה) אני השתגעתי מזה, כאילו, מה אתם רוצים? זה נוהל בצבא, זה מה שאתה עושה. אתה רץ ואתה יורה לו בראש. הסערה הציבורית, אני לא יודע אם היא מוצדקת כי כשהנוהל מדבר על מישהו שירה בך ונלחמת איתו והפלת אותו ועכשיו אתה... כאילו, ההיתממות הזאת כאילו של הצבא. פתאום זה דבר לא קיים ומתעלמים מזה. זה דבר שהיה קיים לא רק אצלנו, לא רק בפלס"ר צנחנים, אלא בכל היחידות המיוחדות לפחות. נוהל ברור כאילו, וידוא הריגה.

מחבל נפל – כדור בראש.בדיוק. שיגע אותי ההיתממות הזאת.

קרה לכם שהרגתם אנשים ואז יריתם לוודא שהם מתים?אני לא עשיתי את זה אף פעם, אבל זה היה הנוהל, לפחות בפלס"ר. בגדוד אני לא זוכר אם זה היה.

זה מה שציפו ממך? בפלס"ר?כן. מישהו ירה עלי, אני יורה בו, מפיל אותו, חלק מהנוהל. אני לא מסיים בזה שהרגתי אותו, אני חייב לרוץ לשם ולירות לו כדור בראש. ואני יודע שאנשים עשו את זה. זה לא...

לא עברו לך מחשבות בראש שאחרי שנטרלת מישהו אולי צריך לטפל בו רפואית? לא נשאר מהטירונות שזה החוקים שהצבא אמון עליהם?כן, אתה חושב על זה ואז אתה אומר: וואלה, אבל הבן אדם יכול באותו רגע גם להוריד עלי רימון ויכול לפוצץ עלי מטען וגם היו דברים מעולם. אני לא אומר שהנוהל הזה הוא פגום. הנוהל הזה יכול להיות שהוא מוצדק. בן אדם ירה עליך כרגע ויכול להיות שהוא עדיין מהווה לך סכנה. עד שהוא לא מת יכול להיות שהוא מהווה סכנה. הבעיה בנוהל זה שהוא מופעל נגד האויב כשהאויב זה האוכלוסייה. כן. ואז עושים וידוא הריגה על ילדה. כן, אצלנו אני לא חושב שהיה וידוא הריגה על מישהו שלא ירה בך. רק אם מישהו ירה, מישהו שהוא חמוש ודאי, אתה עושה עליו וידוא הריגה.