אתה יכול לתאר את ההתחלה?של ההפגנה [בקדום]?
כן. אתה בבסיס, יושב יום שישי.אוקיי, כן, יכול לתאר. אתה בא, הולך לציוד הפגנה, כל הצוותים לוקחים מגנים, באותה שעה בדיוק, אוכלים צהריים ומתארגנים. אוכלים צהריים יותר מוקדם חצי שעה. תמיד הייתה ארוחת צהריים, הטבח היה יודע יותר מוקדם כי יש הפגנה. הצוות יורד, הם עולים על ציוד, נוסעים, אוקיי, לא להגיב, לא להגיב, לא להגיב, הם זורקים אבנים, זה לא מגיע, לא להגיב, לא להגיב. זורקים את החבית הזאת, וזה תמיד היה לדעתי, זה היה אותה חבית כל פעם, ברמה כזאת. זורקים את החבית, איזו רביעייה הולכת, מרימים את החבית, שמים אותה בצד, עולה ממנה מלא, מלא, מלא עשן, זורקים עוד אבנים. התרחשות של שעתיים ואז הם יורדים כאילו, הכמות המפגינים יורדת, יורדת, ההוא עם המגאפון נשאר, נגמר הכול.
היה מצב שהייתם מגיעים לפני שההפגנה הייתה מתחילה?נראה לי שהיה צוות באזור תמיד כאילו. לא יודע, בשעות שההפגנה עומדת להתחיל, תמיד היה שם צוות. והיזומה שהייתה יורדת, היא הייתה יורדת לפני. מי שהיו על ההר, היו לפני שם. ואז גם אתה יודע מתי הם מגיעים, 4 מתקרבים, 5 ומתחילים לצאת כוחות. בסופו של דבר, זה כבר נהיה די מאוס, אני זוכר שבהתחלה מישהו כזה קיבל אבן ואז כזה ואו, ואו. ואז אתה רק מתפלל לא לקבל אבן כי אתה מרגיש שהאבן הזאת כאילו, בהתחלה אתה עוד חושב שיש איזה, בשבועיים הראשונים: מה, הפגנה, זורקים אבנים. ואחרי זה זה נהיה כזה: רק שאני לא אקבל איזו אבן ביד שיכאב לי שבוע.
תתעכב רגע על זה. מה? תחשוב רגע עוד פעם על ההבדל בין מה קורה לך כחייל לאורך הזמן.אני אגיד לך, זה לא עניין, ברור שיש את השחיקה. במפגש הראשון שפתאום זורקים עליך אבנים בתור חייל, אתה מין כזה: נלחמים נגדי. ואז כשאתה מבין שזה כאילו א' שזה על כביש, שיש פה עניין אמיתי ושזה הופך להיות משחק זהה, זהה אבל כל שבוע. אז אתה רואה שאין לזה, זאת אומרת... אתה כבר מרגיש שלאו דווקא נלחמים נגדך אלא שיש פה, אנשים צריכים לתחזק תפקיד, שזה מין כאילו פשוט אותו דבר, אותו דבר. גם מהצד השני אתה אומר בואנה, למה הם... כאילו זה מה שצריך לעשות? ההפגנה הזאת זה מה שיוביל לשינוי? הם רואים שזה לא לוקח לשום מקום, למה הם מפגינים? אני זוכר שהיינו מדברים גם עליהם, סתם מקבלים גז ואז הם זורקים עלינו קצת את הגז. אז אתה אומר: רגע, יכול להיות שזה רק ילדים שבאים להילחם? אתה יודע, כשאתה נגיד נער, יש לך הרבה יותר אמוציות. אני זוכר שגם היינו מדברים גם על הצד שלנו וגם על הצד שלהם שזה כאילו חסר תוחלת כל הדבר הזה, שאתה עושה את זה שבוע, אחרי חצי שנה זה כבר יושב עליך.
מה זה אומר? מה זה יושב עליך? מה זה עושה למוטיבציה שלך? לצדקת הדרך שלך?מה זה עושה למוטיבציה? זה לדעתי מוריד אותה כאילו בסופו של דבר. בהתחלה אתה בצבא, אוקיי, אתה מתאמן, מתאמן, מתאמן, ואז אתה עולה לקו הזה ואתה אומר: בואנה, יש פה... יש פה דברים שקורים, זורקים עלי אבנים, יש פה זה, אני עושה מעצר. ואז אחרי שאתה מבין שזה חצי שנה אותו דבר, און אנד אוף, און אנד אוף, ובקו אחר זה בדיוק אותו דבר - אז זה כבר כל הלהיות חייל, נצבע בצבע הזה של בואנה, אנחנו תקועים באותו מצב. זה כאילו הופך להיות שככה נראה הצבא שלך, לחזור, לעשות אותו דבר ולהבין ששני הצדדים תקועים בלופ שכאילו אין, לאן יוצאים ממנו, מה זה ההפגנות האלה כל שבוע? הפגנה שנראית אותו דבר, אותו דבר כל שבוע, זה בדיוק, לא שחיקה, זה לופ.







עדויות
מדיה ותוכן




זה לופ 
מדיניות פרטיות ותנאי שימוש