נכנסנו לנוהל קרב לאיזה שהוא מבצע. מסתבר שזה מבצע גדול של מעצרים בגזרה, טול כרם ועניינים עם כל מיני יישובים מסביב שאנחנו היינו חלק מזה, הגדוד שלנו היה חלק והיו גם מילואים שהשתתפו בזה והיה גם דובדבן שהשתתפו בזה וכל מיני כוחות השתתפו בזה ברמות מסוימות. קיבלנו כל מיני משימות וזה ואני הייתי בכוח, אני כבר הייתי בחפ"ק בשלב הזה, הייתי קשר סמ"פ וקיבלנו כוח כדי לעשות אלמנת קש (מארב עירוני) באיזה שהוא בית בכפר. יצאנו לדרך, לילה, פתאום אנחנו נחשפים למשהו אחר, שונה. כי אני מבחינתי פעילות "מבצע", המילה "מבצע" אין לה הרבה אינטרפטציות, אתה עולה, נכנס לתוך כלי, נוסע איזה כמה דקות, נוסע איזה חצי שעה, עוצר בתוך עזה בתוך איזה שכונה, נכנס לבית, עושה אלמנה, הצלפים מתחילים לעשות את העבודה. פתאום, אתה עם הציוד עליך, (אפוד) קרמי, ציוד, עניינים, ווסטים ואתה מתחיל ללכת ברגל בתוך כפר, אלוהים ישמור, מי אני, מה אני? היו חבר'ה מ(גדוד) דוכיפת, אני זוכר, שנהרגו בעין יברוד כשאיזה שהוא כוח שהיה מבודד... שלחו חוליה של 4 איש לאיזה שהיא גזרה שהיתה הכי מנותקת בעולם והרגו אותם, עשו להם איזה שהוא מארב. זו סיטואציה הזויה מבחינתי, אני בעולם אחר פתאום, אנחנו הולכים ברגל, בכפר, עוברים בין גינות של בתים, זה הזוי מבחינתי, זה לא הגיוני ולמרות שאנחנו יודעים שזה איו"ש. אז אנחנו מטיילים בכפר, אין לי מושג איך הסמ”פ ניווט שם ואיך הוא ידע איך להגיע כי הכול נראה שם אותו דבר והוא הגיע לבית שככל הנראה זה הבית הנכון. אני לא יודע, האמנתי לו. ותפסנו את הבית. לגבי הכניסה לבית, קודם כל נדמה לי מהזיכרונות שיש לי שככל הנראה זו פעם ראשונה שעשיתי אלמנת קש ככה. זה הכול נורא חדש כאשר בעזה אין לך, זה לא קיים, אין לך חיכוך עם אוכלוסייה, אין מעברים, אין מחסומים, אין כאלה דברים. יש לך צבא ויש לך מחבלים ואין משהו אחר. זה אתה ומחבל מולך והמפגש ביניכם אמור להסתיים במוות של מישהו. אין את כל התחום האפור הזה של אוכלוסייה. פתאום פה אתה נכנס למישהו הביתה, הוא בכלל לא האובג'קטיב שלך, הבית שלו זה האובג'קטיב. דופקים בדלת. "מין הדא? ג'יש" (מי זה? הצבא). עכשיו, הסמ"פ שלי הוא היה סוג של נינג'ה, נורא קשוח כזה עם המון פוזה. זאת אומרת, הוא אוהב את הקטע. בחור טוב אבל הוא נורא אוהב את הקטע. בכל מקרה, הבן אדם (בעל הבית) פותח את הדלת של הבית כשהוא מקבל קנה לתוך האף, לא במכה, אבל ככה, נכנס לו קנה לתוך האף ככה. הוא ישר נסוג כזה בבהלה ואני בשוק גם. אני לא זוכר בסיטואציה הזאת איך הוא הגיב ואיך הסמ"פ שהחזיק את הנשק הרגיש, מה היתה התקשורת ביניהם באותו שלב כי אני הייתי מאוד ממוקד על המרחק האפסי בין הסתרשף (קצה הנשק) לפרצוף של הבחור. לא מכיר סיטואציה כזאת. בעזה, אנחנו יורים בהם מרחוק, אנחנו לא עומדים מולם ככה ומדברים איתם מקרוב, עם הסתרשף ככה בפרצוף. מה הולך פה? והדבר הראשון שאני רוצה לעשות זה להפריד. תירגעו, מה נהיה? אז אנחנו נכנסים לתוך הבית, סליחה, המשפחה יוצאת, מוציאים את כל המשפחה מהבית, הם מחכים בחוץ ואז בעל הבית יחד עם שלושה או ארבעה מאיתנו, פותחים את הבית. מה זה אומר? הוא הולך ראשון ואנחנו הולכים מאחוריו עם הקנה לא עליו אבל Over the shoulder כזה. הוא יפתח וזה סיטואציה נורא מצחיקה כי הוא כזה עושה סיבוב בבית ומראה. כאילו הוא מראה את הבית לקונים פוטנציאליים כזה. הנה, זאת האמבטיה, זה הסלון, החדר של הילדים ואנחנו אחריו מסתכלים זה, ופותחים ומציצים מאחורי הארון, הכול בסדר. בית פתוח. כל המשפחה נכנסת בחזרה הביתה. ודרך אגב, כל זה חתימה נמוכה הפעם, עוד פעם, בניגוד לעזה, הכול בשו-שו (בשקט) הפעם. לא יודע מה הרעיון בלעשות אלמנה בשושו אבל איו"ש. פותחים את הבית, מכניסים את המשפחה, סוגרים את המשפחה בחדר. עכשיו, המשפחה הייתה, לא יודע אם להגיד רגועה אבל לקחה את זה בצורה מאוד בסדר. זאת אומרת, כולם היו מאוד קפואים ועם עצמם אבל לא בפאניקה ופשוט עשו מה שאמרנו בצורה כזאת... בקיצור, מחכים בחוץ רגועים. נכנסו רגועים לחדר, סוגרים אותם בסדר. ואז התחלנו להכין את הבית לעמדה פה, עמדה שם, החלון הזה, החלון ההוא וכאן וזה ושם. ואיכשהו יצא מצב שפתאום מצאנו חדר שלא פתחנו אותו יחד עם הבחור, "הי, יש פה דלת נעולה”, אנחנו רואים שהדלת נעולה. מה זאת אומרת דלת נעולה? אנחנו רוצים לפתוח את הדלת. מה עושה הסמ"פ? נותן בעיטת נינג'ה, מפצלח את הדלת לגמרי ונכנסים לבדוק את זה, יענו בפתיחה חמה, כי הוא (בעל הבית) לא איתנו. פתאום נינג'ות והוא פיצח את הדלת, נשארה חתיכה קטנה של דלת נעולה מחוברת לתוך המנעול והדלת התפרקה, עפה, מפורקת כזה.

בפתיחה חמה נכנסים עם הקנים אבל לא יורים? לא, בפתיחה חמה הכוונה שלא זורקים רימון, "פוצץ" בפנים ואז נכנסים. אני פשוט אמרתי לעצמי, היו לו כמה ניסיונות לפרוץ הדלת בבעיטה. הוא נתן אחד, שתיים ובשלישית הוא פיצח את הדלת ותוך כדי אני אומר לעצמי, רק לעצמי, עוד פעם, הבחור יושב פה למטה, בעל הבית פה, תרד קומה במדרגות, תפתח את הדלת, "תעל" (בוא) רגע ותפתח לי את הזה. לא, לפצח את הדלת על המקום כדי להראות לי ולעוד 2-3 חיילים שהיו שם איזה נינג'ה הוא. לא אמרתי כלום. אבל למה? עם עצמי ככה: למה? פיצחת לו דלת, הוא פה למטה. זה לא שעכשיו אתה בבית של מבוקש. הוא פה למטה, הוא ילד טוב. פתחנו את הבית, עמדות, עניינים, אלמנה. לקחנו את תעודות הזהות של שני ההורים, העברנו אותם לחמ"ל. יש לנו, להעביר, לבדוק שהכול בסדר. חוזרים אלינו מהחמ"ל, האבא דרוש לחקירה. באיו"ש, אתה יודע מה זה דרוש לחקירה, זה לא מבוקש, זה דרוש לחקירה, זה פחות כאילו. לא הבנו מה זה אומר, אבל הבנו שזה לא ארכי מחבל אלא פשוט דרוש לחקירה. אבל מה?- יש פה משהו, משהו יש. ישר הוא קצת יותר חשוד בעינינו ואמרו לנו: "תכינו אותו, לוקחים אותו". מה זה אומר? אנחנו בדרך לקחת אותו. באים לקחת אותו ועד עכשיו כולם היו רגועים. עכשיו אנחנו מוציאים אותו מהחדר ואתה מתחיל לראות שהוא מבוהל, הוא לחוץ עכשיו. מחוץ לחדר, לא מול הילדים והאישה, אנחנו אומרים לו: "שים את הידיים מאחורה", קושרים לו את הידיים, קושרים לו את העיניים ואתה רואה אותו כבר מתחיל להשפריץ זיעה. הוא רועד, אתה שומע את הנשימות שלו, הוא נושם ברעד. כמו שבן אדם בוכה זה נשמע, אבל לא בבכי, ברעד של לא ידוע מה, אימה, חרדה, פחד. ומזיע כולו. מצב קטטוני כזה ואנחנו לגמרי מודעים לזה, אי אפשר להתעלם מזה אבל אנחנו עושים הכי הרבה שאנחנו יכולים כדי להתעלם מזה. זאת אומרת הכול סיטואציה מאוד שקטה. מאוד קפואה. אנחנו קפואים, כמו רובוטים כי נמצא פה בן אדם בגיל של אבא שלנו והוא מפורק פה, הוא תכף משתין פה מפחד, אנחנו קושרים אותו. לא זוכר אם אני עשיתי את אחת הקשירות בעצמי או שעמדתי ליד אבל הכול נורא מכני לקשור ולסיים עם זה. שב כאן, תחכה, מישהו איתו וכל אחד חוזר לעמדה שלו. מאוד כזה לסיים עם זה. לקשור אותו ולסיים ולעבור הלאה. זה אבא.

יושב בחדר עם המשפחה שלו? הוא יושב באיזה חדר קשור וזהו. מה הקטע של לשים בן אדם קשור ועם עיניים מכוסות בתוך הבית שלו? יבואו לקחת אותו – בסדר. נקשור, נוציא אותו וקחו אותו. כנראה ידעו שאיזה קודקוד בא לקחת אותו אז שהחבילה תהיה כבר מוכנה למשלוח מראש. הבן אדם יושב בתוך הבית שלו עם ידיים ועיניים קשורות גם לא מסתדר לי.

החזרתם אותו לחדר? לא החזרנו אותו לתוך החדר ככה. לא יודע אם הייתי שותק אם זה היה קורה. לא יודע, כנראה שכן אבל זה לא קרה. עכשיו הוא לא היה איתם בחדר, הם לא ראו אותו ככה. לשמחתי הרבה, הם לא ראו אותו ככה. מה שכן, כשהלכנו משם הוא לא היה שם. הם הבינו שהוא לא שם.

תוך כדי הפעילות בחתימה נמוכה ותוך כדי הפעילות, הייתם אמורים להעביר אותו? הפעילות היא חתימה נמוכה אבל לא קומנדו. באה סופה, חנתה ליד הבית, לקחה אותו ונסעה. חתימה נמוכה, זה לא מארב. זה פשוט לא פומות (נגמ"שים) ועניינים. יכול להיות שזה לא נחשב חתימה נמוכה, יכול להיות שזה חתימה גבוהה בשפה של איו"ש פשוט, זה לא נכנסים עם טנקים כי זה לא מה שעושים שם. סתם אני אומר, זה היה נורא שקט יחסית. כשהלכנו ברגל זה היה נורא זהיר.

המשימה עצמה, מה עשיתם? לא ברור לי. תצפתנו מהחלונות ואף אחד לא עבר. או שאנשים ידעו ואף אחד לא היה ברחובות. זה הרגיש כמו עוצר, לא היה כלום בחוץ. היה מקום מת. יש בתים מסביב, פה אנחנו רואים. זה חרא של עמדה באופן כללי, לא שלטנו על שטח או משהו. רואים את הבניין מהצד הזה, רואים את הגינה מהצד הזה, מגרש חנייה מהצד הזה ועוד רחוב ובקושי זזים שם, שום דבר לא קורה שם, אף אחד לא הולך ברחוב, זה הרגיש כאילו אף אחד לא הולך ברחוב, שזה בכוונה, שאנשים לא הולכים ברחוב כי הם או שיודעים משהו או לא יודע מה, הרגיש כמו יום כיפור והמשימה הייתה לזהות חשודים. משימה של אלמנה.

להוריד חמושים? כן. איזה חמושים? אבל חתולים לא הלכו ברחוב, אז חמושים? בטח לא חתולים חמושים, אז היינו שם, יצאנו, כל העניין הזה יצא לדרך לפנות בוקר, היינו שם לאורך יום עד צהריים וכזה אחרי צהריים וחזל"ש (חזרה לשגרה). אני לא באמת יודע מה היה אופי המבצע כולו ואני לא יודע מה קרה שם ואני לא יודע מה עם הבחור הזה ולאן הוא הלך ומה קרה איתו. חקרו אותו שב"כ או משהו, לא יודע. אני לא יודע מיהו ומה נסגר איתו.