כשהיו אירועים גדולים של ירי [על כוחותינו] או כשהייתה הכניסה הקרקעית לעזה, לסג'עייה, הגדוד שלי ירה המון. אחד הקצינים הבכירים בגדוד שלי דיבר על זה שירינו מאוד קרוב לכוחות שלנו, ממש הצלנו אותם. הוא אמר שזה היה משימה חשובה ושככל הנראה גם הרגנו אזרחים כחלק מהעניין. אמרו שלצערנו ככל הנראה גם נפגעו אזרחים לא מעורבים, אבל שזה היה מצב של או החיילים שלנו או אזרחים. הוא אמר שאין בכלל התלבטויות, וזה היה ברור שזה החיילים שלנו.גם מפקד בכיר באגד אמר את זה וגם אחד הקצינים הבכירים בגדוד. הם הדגישו שזה היה ברור שזה לא בכוונה.

הוא אומר מה המשימה, מה תפקיד הסוללה (פלוגת תותחנים)? לסייע להם באש ארטילרית. אם צריך פגזי תאורה, אם צריך עשן בשביל להסתיר אותם, אם צריך כמובן נפיצים בשביל לחלץ אותם [את הכוחות בשטח]. הסוללה ירתה [באותו לילה] 900 פגזים, והגדוד ירה 1,200—1,500. היו שלבים שירינו בקצב אש מקסימלי, גם אחרי החטיפה של גולדין (קצין צה"ל שנחטף סמוך לרפיח) וגם בסג'עייה.

אתה יודע כמה פגזים הגדוד ירה במהלך המבצע? אמרו לנו 11,500 ומשהו. רוב הנפיצים היו בתוך שטח פתוח, וכל השאר זה היה [אש] לחילוץ או כדי להשמיד מטרות.