עשינו איזה מעצר ב"שובו אחים" שנורא בלבל אותי על המצב שם. המשפחה כנראה הייתה קשורה לחמאס איכשהו, היו להם המון תמונות של שהידים על הקירות ודגלים ירוקים בבית ודברים כאלה. נכנסנו, הם לא פתחו את הדלת ישר, אז ישר התחלנו לזרוק רימוני הלם מחוץ לבית כדי שיפתחו. באיזשהו שלב הם פתחו, עצרנו את האבא נורא מהר, ואז בגלל שהם לא פתחו מהר אז התחלנו חיפוש בבית, לראות אם הם הסתירו משהו. ואז התחיל זריקות אבנים מחוץ לבית וצלמים וכל מיני דברים כאלה.

זריקות אבנים על מי? על החיילים שבחוץ? כן, בדיוק. אז הם זרקו רימון גז מדמיע והגז מדמיע אחר כך נכנס לתוך הבית. יש שם אבא, שתי אחיות ואמא. אחת האחיות הייתה בהיריון והאמא זקנה והגז נכנס לתוך הבית. אנחנו היינו די רגילים לשיעולים ולדברים האלה, אבל הם (המשפחה) ממש נחנקים. הבחורה בהיריון, אז קראנו לה למטבח. אני עם כיסוי פנים ונשק ווסט עם קסדה והכול, ומתחילה סצנה סוריאליסטית כזאת שאני ממלא לה כוס מים, מביא לה לשתות והיא לא יודעת מה קורה. ואז קראו לה (לאמא) ואמרו לה בערבית שבורה: תביאי בצל לבת שלך שבהיריון (נשימת אדי בצל יכולה להקל על השפעת גז מדמיע). כי אתה רואה אישה בהיריון שנחנקת מגז מדמיע ולא אכפת לך... מצדי שתהיה מדאע"ש. ואז [זה] הגיע למצב עוד יותר סוריאליסטי שהאמא נכנסת, לא מבינה למה חייל נותן לה לעשות את הדברים האלה באמצע מעצר. היא באה לקחת בצל ואז היא באה לחתוך את הבצל, אז היא הוציאה סכין מהמגירה. עכשיו אם אתה עומד בחדר של בית ערבי שהיא מוציאה סכין, אז משהו פה קרה לא נכון. אז כמובן שהרמתי עליה נשק ותוך שנייה התחלתי לצרוח עליה שתוריד את הסכין, והיא הייתה מבולבלת. בסוף פתחו אותו (את הבצל) עם הידיים. אבל זה מצבים כאלה הזויים שזה נראה לי מה שהמחיש לי שאי אפשר לעשות כיבוש הומני או נאור או משהו כזה.