ביום של ההגנ"ש (הגנת יישובים) מגיעים לבסיס של החטיבה, עוברים הרצאה עם קצין הגמ"ר (הגנה מרחבית) החטיבתי, הוא מסביר על נהלי שמירה ומה לעשות ומה לא לעשות ונהלי פתיחה באש וכל הדברים האלה. משם מתפזרים ליישובים. כשמגיעים ליישובים עוברים תדרוך עם הרבש"ץ, אזרח שהוא הנציג של הצבא ביישוב. הוא תושב של היישוב והוא אחראי על הביטחון ביישוב. כל כוח שנכנס ליישוב כפוף לרבש"ץ: השומרים האזרחיים ואנחנו כחיילי הגנ"ש, כיתת הכוננות של היישוב כשיש אירוע, הכול כפוף אליו. עוברים איתו תדריך על השמירות, על היישוב, על הנהלים, מתחילים לשמור. כשאתה מגיע ליישוב, איך אתה יודע שזה הרבש"ץ שאליו אתה הולך בשביל ההוראות? הוא בא אלינו כשאנחנו מגיעים, מציג את עצמו ומתחיל את התדריך. ואנחנו יודעים מראש שהרבש"ץ הוא האחראי. זה נוהל ידוע בצבא, שהאחראי ביישוב זה הרבש"ץ. פעם עשיתי הגנ"ש [בתקופה שהייתי] בבה"ד 1 ,והמפק"ץ (מפקד צוות) שלי מבה"ד 1 בא לישון יום אחד ביישוב, מי שהקשבתי לו היה הרבש"ץ ולא המפק"ץ שלי. הוא אוסף אתכם, נותן תדריך. מה הדגשים שלו?קודם כול הדגש המרכזי זה לחתור למגע. זה חוזר בכל ההרצאות שאתה עובר, גם באימון המכין, גם עם הקצין הגמ"ר, גם עם הרבש"ץ. תמיד לחתור למגע. אם קורה משהו – לא לברוח, לא לפחד, קודם כול לחתור למגע. ואז לכל רבש"ץ יש את הדגשים שלו, אנחנו יודעים מראש שהרבש"ץ הוא האחראי. זה נוהל ידוע בצבא, שהאחראי ביישוב זה הרבש"ץ. מהעמדות ונהלי השמירה ועד כמה מרחק מותר לפלסטינים להתקרב ליישוב ומה נהלי הכניסה של פלסטינים ליישוב. זה משתנה מיישוב ליישוב לפי מה שהרבש"ץ רוצה.