עשינו שם שבוע בחברון, שהשבוע הזה היה רצוף בכל מיני, אולי נתחיל, השבוע הזה היה רצוף בכל מיני אירועים. אני לא זוכר, זה היה מתישהו באלול או בתשרי, היה שם איזה חג, אז נגיד היה לנו פעם שממש שמנו את העיר בעוצר כי איזה רב היה צריך להגיע למערת המכפלה. עכשיו, בשלב הזה כאילו הייתי קצין יותר מפוכח. כי בתקופה שלי בשכם, שהיתה תקופה מאוד מבולגנת, עם המון אירועים, גם הייתי מאוד לחוץ, גם לא ידעתי כל כך מה קורה איתי. אני בטוח שקיבלתי המון החלטות מוטעות, וזה כאילו היה מבחינתי ההזדמנות לבחון את עצמי אם אני יכול לתפקד כמו, כראוי, עם איזשהו אינדיבידואליות ולא רק כאיזשהו מכונה. כי תמיד אומרים: זה לא שאתה – אומרים לקצינים – זה לא רק שאתה, כאילו קצין טוב הוא כן יש לו יכולת להשפיע. זה לא רק זה. אז זה התחיל בזה שהיה לי חייל שהיה דובר ערבית אז כשנכנסנו לשבת על בית, על גג של בית של ערבים בחברון, שם באיפה שנהרגו אחר כך...
ציר המתפללים?כן. אז היינו מאוד נחמדים אליהם, דיברנו איתם בבוקר, ניקינו להם אחר כך, הם ישבו שם בשוק. אבל אחר כך, אתה יודע, אתה אומר: בוא'נה, אני לכלכתי לבן אדם את המדרגות, ניקיתי לו את המדרגות ואני גאה בעצמי על זה שניקיתי לו. וכאילו מה? כאלו דברים שברורים מאליהם ובשבילי זה, אני חושב את עצמי משהו-משהו.