יש הרבה מעצרים של להראות נוכחות צבאית, או מעצרים שנכנסים שב"כניקים ומפחידים קצת את החבר'ה. בשביל ילד קטן שזרק אבנים אתמול – עכשיו הולכים אליו הביתה, דופקים על הדלת ב- 2 בבוקר ומפחידים אותו ואת ההורים שלו. בדרך כלל הם ילדים קטנים אז אין לך איך לעצור אותם, [זה] ברור לכולם שאף אחד לא יעצור אותו אבל [זה כדי] להראות שאנחנו לא עוברים על זה בשתיקה. הרבה פעמים אתה לוקח אותם לרכב, מסיע... זה מין מעגל כזה שמנציח את עצמו. באזור שכם זה קרה המון. כל יום, בוקר וערב אנחנו עושים תגב"צ (תגבור צירים) שזה בדרך כלל על ציר מרכזי. זה 4 שעות שאנחנו עומדים, מנצלים את זה שיש ערבים בחוץ ונכנסים לסיבוב נוכחות, הפגנת נוכחות בתוך הכפרים. פשוט ככה, אף אחד לא אומר שהוא מחפש משהו מסוים.

מי מגדיר לכם שזה להפגנת נוכחות?סמ"פ או מ"פ שהם בגזרה באותו זמן. זה משהו שידוע שעושים. בדרך כלל בשעות אחר צהריים, חמש-שש, משהו כזה, נכנסים, עושים איזה שהוא סיבוב, בדרך כלל זה עם גששים, תופסים חבורה: "תראו לנו תעודות זהות", מתשאלים אותם קצת. אם אין בעיות, עושים סיבוב ויוצאים. פעם אחת נכנסנו למדמא ועברנו ליד איזה שהוא בית ספר. הנוהל תמיד [היה] שאם זורקים עלינו אבנים – ישר לפרוק ולרוץ אחריהם, לתפוס את מי שזורק. כמובן, שנסענו ליד בית ספר וחטפנו אבנים. ואז החפ"ק (חולית הפיקוד הקדמית), הסיור, פורקים ומתחילים לרוץ לכיוון. לפעמים תופסים אחד-שניים, לפעמים גם זה לא. [בפעם ההיא] הסמ"פ זרק רימון הלם לתוך מגרש איפה שהם היו. זרקו עוד הלם, וזהו. הגשש שרץ תפס ילד אחד, הכניס אותו לתוך הדוד (ג'יפ), לא יודעים בן כמה הוא היה, אבל גם נער צעיר. 13, 14, משהו כזה. קצת הפחיד אותו, דיבר איתו. שחררנו אותו כמה קילומטרים אחרי זה, שהוא רחוק מהחבר'ה שלו. וזהו, [אנחנו] המשכנו את הסיבוב, משהו שמאוד בשגרה.

כל כמה זמן הייתם עושים את זה באותה תקופה בשכם?תגב"צים היינו עושים כל יום, ולהיכנס לתוך הכפרים זה היה אני מניח אחת לכמה ימים, שאנחנו אישית [עשינו], אני זוכרת שאחרים עשו את זה אפילו [באופן] יומיומי.