סוג של הפגנת נוכחות? סוג של. כאילו שהמטרה...
חתירה למגע... כן, ענבתא היה מקום שאפשר לתצפת, היה פתוח. זה לא היה לעניין אז הייתה תקופה של חודש-חודשיים שהיינו מוציאים כמה פעמים בשבוע פעילויות יזומות לתוך ענבתא של משיכת התנגדות ואז במטרה היה מעט בקת"בים (בקבוקי תבערה), יריות לא היה בכלל, המטרה הייתה להוריד כמה חבר'ה, לעשות שם סדר.
זה מה שאמרו לכם? כן. אבל באופן, לא יודע עד כמה זה היה ברור. אני מניח שהמג"ד לא אידיוט אבל על הדף זה היה מאורגן יותר מאשר בדיבור.
מה היו הוראות פתיחה באש, אתה זוכר? בקת"ב – הורגים. כל דבר חוץ מזה אלפ"ה (אמצעים לפיזור הפגנות). גומי וזה היינו יורים בלי הפסקה. רימוני הלם. זה היה כיף, ממש כיף. אתה נכנס, יש כמה רכבים, ממש משחק. מסתובבים, צועקים, מקללים ברמקולים ואז הם מתחילים לצאת, חוסמים את הכביש עם פחים ובאים אליך מכל מיני סמטאות, זורקים אבנים, זורקים בקת"ב לפעמים ואז אתה בורח ורץ אחריהם, מחפש איפה לתקוע להם כמה ררנ"גים (רימון נגד מפגינים), אמבולנסים באים, חוזרים לטול כרם, פצועים שלהם. כמה פעמים הכי נחמדים ואיפה שהוא הייתה משתבשת לך התכנית ואז היית נתקע נגיד בסמטה עם ההאמר או הסופה (רכבים צה"ליים), לא היית מצליח להסתדר, היית מקבל אבנים כמו מטורף, היית יוצא, דופק כמה ררנ"גים, חוזר, כוחות...גז לא היינו יורים כי זה היה חוזר אלינו. זה מה שהיינו עושים, לפעמים עם ה-ס' (סמ"פ) ועם המ"מ שלנו שהיה בראבאק בקטע הזה. אהב לעשות את זה. אני חושב שזה היה רעיון שלו כל הפעילויות האלה, המ"פ היה בסדר עם זה. הוא לא התלהב מדי והמ"מ הזה היה מוציא את הפעילויות האלה כל הזמן, ממש לשחק בלמצוא את ה... ילדים בני 15 עד 18, משהו כזה, אחרי זה זו נהיית שגרה אז היית נכנס בערב והכול היה מוכן, הצירים היו חסומים עם הפחים שלהם והם היו מתחבאים. נהיים יותר מתוחכמים ואז היו קצת בקת"בים, לאט-לאט בתי הקפה התרוקנו בלילה. אם בלילה היית נכנס והיה לוקח חצי שעה עד שהעיר הייתה נהיית זה, אז בסוף היה ברור שאיך שהצבא נכנס בלגן.
באיזה שעה נכנסתם בערך? בלילה, 11, משהו כזה.
דווקא 11 ולא 2-3-4 בבוקר? לא, היינו נכנסים כדי שיהיה מעניין. היינו פורקים, עושים מארבים קטנים.
הרבה זיג (מארב מפינת בית)? כן. פה מצליחים, שם לא. זה חודש ואז זה נגמר, נמאס לנו איפה שהוא. בדיעבד, זה מטומטם לגמרי. כמובן שענבתא יצאה מהחודש הזה אלימה הרבה יותר ממה שהיא הייתה בהתחלה.