בתור תפקיד של חינוך בחברון, אחד התפקידים היה לעשות הכנות מנטליות ובתוכם סיורים במערת מכפלה, סיורים לימודיים. במהלך הסיורים הלימודיים היינו מדברים גם על הטבח במערת המכפלה של ברוך גולדשטיין. יותר מפעם אחת יצא לי להתעמת, באופן בלתי רצוני, עם מתיישבים יהודים, שלא הסכימו עם הדברים שאני אומרת. הם דרשו, אני הייתי מסבירה על הטבח במערת המכפלה לחיילים, הם היו מתחילים לצעוק עלי שלא היה מדובר בטבח, שזה היה הגנה עצמית, שהשב"כ אשם בהכל. אתה יודע, כל מיני חבר'ה שפשוט לא היו נותנים לדבר. היו מבקשים את הפרטים שלי להתלונן עלי, להגיד שרק מתיישבים צריכים להדריך, שאסור שהצבא ידריך שם, שאנחנו שוטפים את המוח לחיילים, שבכלל לא היה טבח. היה עוד דבר שהיה אסור ואני הייתי מקפידה לעשות בסיורים לאנשים חשובים, כל מיני קודקודים, זה לקחת לקבר של ברוך גולדשטיין, שנמצא ממש מעל הפיצה בקריית ארבע, בגן, ככה גן נחמד, שעל הקבר כתוב: איש צדיק, בר לבב, נקי כפיים, שמת על לא עוול בכפו, משהו כזה. והתגובות שהייתי מקבלת מהמתיישבים היו מאוד מאוד קשות, עד גידופים וקללות, שתישרפי את ועירך ובני ביתך, וכל מיני כאלה על זה שהייתי מדברת עם חיילים בכלל על הנושא של הטבח.