בשלושה ימים האחרונים [של המבצע] נתנו לנו את האור הירוק להיכנס. נכנסנו לבית לאהיא עם משימת תצפית על אזור מסוים של בתים. נכנסנו שלושה צוותים לשלושה מקומות שונים, שהמטרה היא לתצפת ולתת נ"צים (נקודות ציון) של חוליות שיגור, של חמושים. בתוך בית לאהיא אנחנו משהו כמו 40 שעות. היינו בתוך מגנן (מתחם מוקף סוללות עפר בו מתמקמים הכוחות), בתוך הרצועה, בחלקים שיותר ליד הגדר. תופסים בית, נכנסת חוליית סריקה. לא ראינו נפש חיה. מכוניות הפוכות על הגג, בתים שכל הגג שלהם הלך מהפצצה. ההרס ניכר יפה בסביבה. גם בבית שאנחנו היינו, הקומה העליונה הלכה מפגז של טנק, כנראה.

ב-40 שעות האלה, מה אתם עושים?עשו אלמנת קש (מארב או תצפית מתוך בית), צוות התצפית היה בחדר מסוים והם תצפתו. מבחינה ייעודית לא עשינו שום דבר. מבחינת השהות בבית, זה שהות בבית פלסטיני. חוץ מהקומה שנהרסה, סך הכול בית שנעזב בבהלה. כנראה שהיו שם עוד אנשים לפנינו, כי היה חרא באמבטיה או משהו כזה.

היה ונדליזם?מאלה שלפנינו יכול להיות, גם מאתנו היה ונדליזם מסוים. קודם כול, ליהנות מהטובין של הבית, לשים מזרונים, לשים כריות שיהיה נוח. יש כמובן חיטוט בארונות, מצאו איזה חוטיני של מישהי מהמשפחה, שמו על הפרצוף של אחד החבר'ה. מי שהיה סמל, אחרי שחזרנו לקו הוא הכין קפה עם כוסות, הוא שואל "אתה יודע מאיפה הכוסות האלה? מהבית". סתם, כוסות קפה אבל הוא ראה לנכון לקחת. היה עוד מישהו שלקח סכין. זאת לא הייתה תופעה מאוד נרחבת, אבל זאת הייתה תופעה שקיימת. מתייחסים לבית כמו זבל. של ערבים, אז זה מותר. שומרים, מאבטחים, ישנים, אוכלים, מחרבנים בכל פינה בבית. בהתחלה זה באמבטיה, אבל התחיל להסריח שם אז אנשים יצאו החוצה קצת. מתייחסים לבית כמו אל זבל. אי-אפשר להגיד שהשארנו בית בצורה אופטימלית אחר כך.