כשישבנו במוצב שמזרחית לסוסיא, היה משחק של ליגת האלופות באותו ערב ובמוצב כמובן אין טלוויזיה, אז הוצאנו סיור. היינו שישה אנשים, הסמל שלי ועוד כמה חפ"שים (חיילים פשוטים), עברנו ברחובות וחיפשנו בתים עם צלחות לוויין כדי לראות את המשחק. חמישה בתים ומצאנו, אז ישבנו וראינו את המשחק.

אתה נכנס לבית? נכנס לבית, אתה כמובן עם הנשק, אתה מאיים.זו הייתה כניסה צדדית, זה היה חדר עבודה או משהו כזה. היה שם בן אדם שהבית שייך לו, עובד במחשב או גולש באינטרנט. הבית שלו היה מחובר בצד, זה סוג של יחידה נפרדת. נכנסנו ישר ליחידה הזאת. תחשוב, אתה פותח את הדלת ופתאום נכנסים שישה חיילים.

בן כמה הוא היה? 30, 40.אנחנו נכנסים, עושים סיבוב בחדר לבדוק שהכול נראה בסדר והולכים לדבר עם הבן אדם, שואלים אותו אם יש לו טלוויזיה עם כבלים, שואלים אותו איפה השלט. הוא בשוק, הוא מופתע, מהרגע הראשוני שהחיילים נכנסים, הם בהלם.

צעקתם קודם? לא היינו רועשים מדי בסיור שלנו, פשוט פתחנו את הדלת. אנחנו יושבים, הוא הביא לנו את השלט וישב לראות אתנו את המשחק.בזמן הזה המשפחה שלו הגיעה, אשתו נכנסה לראות מה קורה כי היה שם אור ורעש. אשתו ושני ילדים שלו.

ומה הם עושים? ישבו אתנו. יושבים, רואים. מלא אנשים יושבים מול הטלוויזיה.אנחנו עם קרמי וקסדות ונשק, וכמה עם כותנות לילה.

ומה קורה אחרי המשחק? קמים, יוצאים, שלום וביי.