במהלך הסריקות החקירות היו טיפה אגריסביות אבל זה בגלל הלחץ של הזמן. הבנאדם הראשון שאתה שולף מהבית, אתה רוצה לדעת כמה שיותר פרטים – אם מי שאתה מחפש נמצא בפנים. הטכניקה משתנה בין חוקר לחוקר. יש אנשים שלחץ פיזי עובד עליהם, יש אנשים שלחץ פיזי לא עובד עליהם. היו מקרים שבהם החוקרים נתנו כמה סטירות לבחור, והוא לא רצה לענות. ובזה זה נגמר. היו מקרים שלא נגעו בו. התפעול של אנשים שיוצאים מהבית הוא אגרסיבי. אני לא מתכוון שדופקים לו מכות –משכיבים אותו על הרצפה. אני מתכוון לטיפול החלטי, מתוך כוונה להכווין את הבן אדם למה שאני רוצה. אתה רוצה לסרוק אותו כמה שיותר מהר, ולקחת אותו לנקודת ריכוז כמה שיותר מהר, ואתה לא רוצה שהוא ידבר. אז אתה מוביל אותו מהבית, ואתה מוריד אותו לרצפה שאתה רוצה שהוא ישב, ואתה מושיב אותו בתנוחה שאתה רוצה שהוא ישב, וכשאתה מדבר אליו אתה מדבר בצורה אסרטיבית. לי יצא לשמור על חבר'ה שיוצאים מבית. אישה עם ילדים קטנים. לא הייתה אלימות, אבל הייתה אגרסיביות בדיבור. כי מסביב היו המון יריות לכיוון הכוח. אתה צריך להסביר עכשיו לבחורה, שאם היא לא פותחת את הפה, אז היא תקבל כדורים מהחבר'ה שמסביב, לא מאיתנו, מהמחבלים. המטרה שלך תמיד היא לגמור כמה שיותר מהר. ככל שתתעקב יותר זמן בשטח זה בעיה. תפעול אגריסיבי עדיף במקרה כזה, למרות שכל בנאדם שמוציאים מהבית מגיב בצורה שונה. רוב הכוחות שעבדתי איתם היה להם – נקרא לזה יחסי אנוש – טובים מאוד כלפי נשים ילדים וזקנים. היו כמה תחקורים שהיו אגרסיבים, אלימים.

באיזו רמה?בעיקר סטירות, אולי ברכיה לאחת הרגלים. לא ברמה של לפצוע בנאדם. שוב, רוב האנשים שאתה מגיע איתם לבתים, אם יש איתך חוקר, אתה יודע שאתה עולה על בית שיש לו ערך. לא סתם בית. ובטח שלא מביאים לך סתם את כל האנשים האלה. הם יודעים את זה, אתה יודע את זה, והם יודעים שאין להם יותר מדי מה לשחק עם זה. כי הם יודעים שיעלו להם על הבית וימצאו את מה שימצאו.