בדרום הר חברון, בפקודה כתוב היה שצריך ליצור תחושת נרדפות ולהפגין נוכחות, וזו הייתה הכותרת הגדולה של כל מה שעשינו. רוב האזור שם הוא כפרים נידחים שלא רואים חיילים שם, לא יודעים מה זה. התפקיד שלנו היה ללכת וללכת וללכת. הולך לאן שהוא, משאיר קצת פסולת או דברים כאלה בצורה מסודרת אבל שידעו שהיו שם, עושה סימנים עם הרגליים... נכנסים לכפרים, עושים מחסומים, מתחילים לבדוק בתים, זו הייתה השגרה. כל יום במקום אחר, תופס לך איזה צומת מרכזי, איזה כביש, איזה ציר...

והכול רגלי?הכול רגלי. בגדול זו הייתה הפעילות: שירגישו אותנו, שיראו אותנו.

אלה גם הפקודות שאתם מקבלים מהמפקדים?כן, אין מה לעשות... הם באים, אומרים לך 'שמע, אין מודיעין לאזור הזה'. יום אחד הנחיתו אותנו עם מסוק באיזה מקום ואמרו לנו שצריך לחפש תרמילים. אמרו לנו שחמאס עושה מטווחים שם אז צריך למצוא עדויות לזה שיש נשק שם. הלכנו קילומטרים, מגיעים לשלושה בתים שבפקודת מבצע, שלושה בתים שאנחנו צריכים לסרוק אותם. פקודת מבצע אומרת שהשב"כ סימן אותם בתור מקומות שאפשר לבדוק אותם. אין עליהם שום מודיעין קונקרטי והם שרירותיים לגמרי ואין לך שום מידע לגבי הבתים האלה. באנו, דפקנו על הבית הראשון באיזה אחת בלילה, סרקנו את הבית, ואחרי שסרקנו אותו המ"מ שהיה אתנו היה בחור קצת מורעל, גם כנראה לא הייתה לו יותר מדי פעילות. הוא התלהב מזה שהוא מפקד, אז הוא תמיד מנסה להוכיח את עצמו שהוא לוחם מספיק טוב, הוא היה ה-bad guy כביכול. ריכזנו אותם (את המשפחה שגרה בבית) בסלון, בדקנו את הבית, הוא הפך להם את הבית: ארונות, דברים כאלה, לא פסח על שום דבר... אחרי שסיימנו את הסריקה הלכנו בכפר קצת, לא עשינו רעש יותר מדי אבל התושבים הרגישו שאנחנו נמצאים שם בעצם, זו הייתה הפעילות הזאת.

עשיתם עוד דברים כאלה?כן, ככה זה כל התקופה הזאת. עושים מסע לכפר, לאט לאט נכנסים יותר פנימה, עושים הליכה בתוך הכפרים, עוצרים בדרך למסגד או למרכז של הכפר, שיראו אותנו. הלכנו עם מדים בתוך הכפר וישבנו על הציר המרכזי ועצרנו אותו. בדקנו רכבים אחד אחד.

יש לכם מודיעין על משהו?שום דבר, שום דבר. כולם ידעו שלא.