… אז שם יש בית ספר. שם היינו עושים הרבה הפס"דים (הפרות סדר), היינו גורמים להפס"דים. עושים פטרול, הולכים בכפר, מחפשים נפצים. משעמם לנו, הופכים חנויות וכאלה, מוצאים נפץ, מפוצצים מישהו מכות, אתה יודע איך זה. מחפשים,הופכים. ואז נגיד אנחנו רוצים הפס"דים? אנחנו באים לחלונות של מסגדים, מנפצים את החלון, זורקים הלם פנימה, בום גדול, ואז יש הפס"ד.

כשהחבר'ה בתוך תפילה? כן, גם זה אפשרי. הכל. הכי טוב באמצע תפילה, הכי מעצבן אותם. אתה יודע מה זה, אנשים משעמם להם, רוצים בלגן. יש כבר כאלה מחכים לך עם גומי בחוץ, מחכים רק שהם ייצאו החוצה. איך שהם יוצאים החוצה מפרקים גומי... פעם אחת אנחנו באים – זה האמת לא היה מתוכנן - אחד אצלנו בא, בום לחלון של מסגד, שבר את החלון.ואז פתאום הפס"ד. בקיצור, באנו, ירינו גומי, כולם ברחו פנימה חזרה לתוך המסגד.אחד הלך, זרק גז פנימה.

לתוך המסגד? בטח. אתה יודע איזה הפס"ד הלך שם? אני אומר לך, לא ראיתי בחיים שלי. בחברון הגענו למצב שהתססנו ברמות מטורפות. ואז הקפיצו את המ"פ, נגיד חפ"ק, כי זה כבר, אתה יודע, שיהיה יותר אלפים (אישורים) לבלגנים וזה. המ"פ מגיע, אומר:תזהו זה וזה, ירי לברכיים. היה לנו מ"פ דפוק. הוא היה שונא ערבים גם. יצאנו והיה הפס"ד ענק, זרקו עלינו בלוקים מהגגות, הכל. באמת הפס"ד כזה בחיים שלי לא ראיתי בחברון. אתה יודע, בחג שנזרוק להם הלמים פנימה, קצת עצבן אותם.בקיצור, בלוקים וזה. הוא (המ"פ) תפס עצבים, עצר שם, הקפיא את כולם. כולם מתחילים לחזור מהמסגד, אף אחד לא עובר. אנשים זקנים, רוצים להגיע הביתה – לא עוברים. כבר איזה 11 בלילה, איזה ארבע שעות הם עומדים שם, כבר מתחיל להיות בלגן, אנשים עצבניים. הוא עושה: "טוב, קלעים, תעלו על הגגות, עוד מעט יהיה בקת"ביסטים (בקבוקי תבערה)". חיכינו לזה. הוא אומר: "תחכו, הם מתעצבנים".הוא רגיל להעלות את העצבים של האנשים, "תנו להם את הזמן, נחמם אותם". יש את האלה שמתחילים לדחוף. תופס אבנים, מביא באנשים, אומר להם: "אף אחד לא עובר פה". הגיעה מכונית, תפס את הבלוקים שזרקו מהגגות, אבנים-אבנים, בום,שבר. "צאו מפה, כוס אמק", התחיל לשבור להם את כל האוטו. מנורות, הכל, לא השאיר כלום. היה דפוק.

איך נסגר הסיפור עם ההפס"ד? היה שם הפס"ד חזק. ירינו הרבה גומי, הרבה זה. היינו כל פעם תופסים ילדים ערבים, לוקחים אותם איתנו, ככה, תופסים אותם ככה, עם אבנים, כמו ילדים מפגרים. אתה יודע, שילדים יזרקו עליהם את האבנים, לא עלינו.

עושים אותם מגן אנושי? כן.

זה עבד? זה עובד, לפעמים. תלוי כמה אתה מתסיס. עם המסגד זה היה קצת קשה, למה מכל הכיוונים זרקו עלינו אבנים.

הילדים לא רוצים לברוח? לא משתחררים? אתה יודע איזה מכות הם אוכלים, מה זה הם רוצים לברוח? אתה תופס אותו ומצמיד לו את הנשק ככה, הוא רק זז, הוא כולו מפחד. הוא עושה לך רק: "לא, לא,ג'יש", אתה יודע, הוא כולו מפחד. והוא רואה שאתה דפוק, שלא אכפת לך ואתה מרביץ לו ממש חזק תוך כדי. וכל האבנים שעפות, אתה תופס אותו ככה, אתה מבין?היינו אכזריים, באמת. רק אח"כ התחלתי לחשוב על הדברים האלה, שאשכרה כבר איבדנו את הרחמים.