בשטחים שם [ליד קלקיליה] היו ילדים שהיו שב"חים (שוהים בלתי חוקיים) שנכנסים בכל מיני דרכים מכל מיני הרים וגבעות, עוקפים את הצבא כדי להיכנס לישראל. הם היו נכנסים לכפר סבא וגונבים משם דברים, רעפים, קרשים, כל מיני דברים שהם יכולים לקחת איתם. היו להם חמורים ועגלות והם היו נכנסים לשטח, ואחת המשימות שלנו הייתה לעצור אותם. ילדים בגילאי שמונה, עשר, שתים-עשרה. היינו תופסים אותם לפעמים בשדות הפתוחים. פעם אחד הילדים גנב דברים. רדפתי אחריו, הוא הסתכל עליי במין מבט כזה, הם לא פחדו מבנות. גם אם היינו באים עם נשק, מא"ג, קסדה, אפוד – הם היו רואים בנות, הם לא היו מפחדים מאתנו. זה כל כך עצבן אותי שהוא לא שם עליי שדרכתי את הנשק וכיוונתי עליו. הוא היה ילד בן שמונה. כמובן שלא יריתי, אבל כיוונתי אותו עליו. נראה לי שהוא אפילו המשיך ללכת עם החמור, אבל המבט הזה שלו היה כל כך חרוט לי בעיניים, מבט של "מה נסגר אתך?" די רעדתי כשעשיתי את זה. ידעתי שזה משהו לא בסדר לעשות אבל זה היה אינסטינקט של הרגע - לדרוך את הנשק ולכוון עליו.

מה היה מותר לך לעשות?כל הזמן אמרו לנו שאם אין איום ממשי לחיינו – אסור לירות, גם לא באוויר. בשום פנים ואופן היה אסור לירות בבן אדם. אחר כך הסמל הוציא את הכדור מהקנה, אני לא נתתי על זה את הדין, למרות שכיוונתי.