הגענו לעזה, זה היה איזה מבצע. נכנסנו לבית, הערנו אותו, בדקנו אותו. הורדנו את המשפחה לתוך חדר אחד. שמה הם בילו את היומיים-שלושה הקרובים, כאשר יש מישהו שעומד להם על פתח הדלת. יש שם בחדר משהו כמו עשר נפשות. ואנחנו כאילו נמצאים בבית, מתצפתים ממנו והכל, והם נמצאים שם בערך שלושה ימים.

והמשימה שלכם זה תצפית? על ציר?בדיוק. על צומת מרכזי. תצפית ותצפית אש גם, צלפים, קלעים, הכל.

ומה היו הנהלים בבית?בעיקרון, למשל מבחינת השינה שלנו וכאלה, ישנו על הרצפה, בשקי שינה וכאלה, לא השתמשנו להם בדברים. מה שכן, לשימוש נגיד של הסוואה, נגיד היינו צריכים להחשיך את החלונות ולא היה לנו מספיק שמיכות, אז כן השתמשנו בשמיכות שלהם, לכסות את החלונות. האמת שלא השתמשנו יותר מדי. מה שלא היה כורח, מה שלא היינו צריכים, מבחינת שולחן לצלף ששמנו ליד החלון שהוא ישכב ודברים כאלה. חוץ מזה שום דבר. עוד נהלים: מבחינת החיים של המשפחה שהיתה שמה, שזה היה דווקא די בעייתי. יצא לי להתווכח שם לא פעם עם מפקד, אפילו על האחריות שלנו כלפיהם.

זה היה מפקד שלך?כן.

קצין?הוא היה קצין. כשמישהו היה חולה שם, אז מה עושים איתו. למשל היתה איזה סבתא חולה, או משהו כזה. ולא יודע, הרגשתי שבמשך כמה שעות לא כל כך התייחסו לזה ברצינות, הקצין לפחות. אני לפחות נדנדתי לו קצת. אני ועוד כמה חבר'ה שם. בסוף הביאו את החפ"ק, שבא ובדק אותה, החובש והכל. ודברים אחרים. קטע של אוכל. לא יודע, בהתחלה החבר'ה לא הסכימו שהם ייגשו למטבח, שמישהו מהם ייגש למטבח ויכין אוכל ואז יחזור. אז נתנו להם מנות קרב, או משהו כזה. אחרי זה החליטו שזה בסדר.

מה זה אחרי זה? אחרי יום?כן. זה בעצם נבע מאירוע שקרה כמה זמן לפני זה, שגבעתי תפסו איזה בית, וצלף הרג שני חבר'ה שבדיוק עזרו לאיזשהי זקנה לגשת לחדר אוכל, או משהו כזה. אז היה הרבה קטע של מה אנחנו, כאילו בסופו של דבר הכי חשוב שהכל יהיה בסדר ולא יודע, שלא יטיילו פה, שיישארו בחדר, וזהו. אבל אחרי זה, האמת היא שביום השלישי כבר, כשהגיע איזה קצין יותר בכיר, הוא אמר: אין צורך להשאיר אותם פה. הוא בכלל שחרר אותם מהבית.

כל הזמן הם היו שם, כלואים יומיים בחדר, בלי סיבה.כן.

מי זה הקצין? המג"ד?האמת היא שהוא היה לדעתי אפילו רק מ"פ.

אז למי הוא אמר את זה, למפקד?למ"מ. "אין סיבה שהם יישארו פה". בא, נכנס, אמר להם.

היה איזשהו ויכוח?לא שאני ראיתי. היה מבט תמוה על הפנים של המ"מ, שלא הבין למה חולקים על דעתו המקצועית, אבל...

אני שואל מכיוון המ"פ. הוא נזף בו?לא, היה לו הרבה דברים על הראש, בוא נגיד. זה לא כל כך היה משנה לו. זה החלטה של רגע: הם לא צריכים להיות פה. הלאה, מה הדבר הבא.