מחסום קלנדיה אשכרה חותך חיים. אנחנו היינו קוראים לו גם, אני ועוד מפקד, חותך החיים. כי פשוט משפחות הופרדו לגמרי. זה כפרים שכנים שפשוט באמצע שמו זה... יש פה אבא, פה אמא, נפרדו לגמרי. פלוגת ***, 932 [גדוד סדיר של חטיבת הנח"ל], היה שם מחלקת ביינישים [בני ישיבות ההסדר]. זה חבר'ה חולי נפש, מטורפים לגמרי, שונאים את הערבים, מוכנים להיכנס לכלא בשביל לעשות משהו לערבים. אין להם אלוהים. חובשי הכיפות אין להם אלוהים בצבא. שמונה-שמונה במחסום, יש שני צדדים למחסום, יש סמל ומ"כ [מפקד]. במהלך היום יש קצין, בלילה יש סמל ומ"כ. קצין עומד בצד אחד, בצד שני יש רק מ"כ. ויש חיילים ועוד מ"כ שמסתובבים בשטח מסביב, בודקים שאף אחד לא חודר. זה היה המערב הפרוע השטח שמסביב. מה זאת אומרת מערב פרוע? זה אומר מלכוד של רימוני גז איפה שיש פרצות בגדר, איפה שיש פרצות וכולם עוברים. אני לא מדבר על מחבלים, אני מדבר על נשים ועל ילדים שעוברים שם מדי יום. ילדים בשביל לא לאחר לבית ספר ונשים בשביל ללכת לבדיקה הרפואית שלהן, עוברים דרך הפרצה הזאת. אז בדיוק על האבן שמתנדנדת, בדיוק בפרצה, לשים מתחת רימון גז בלי נצרה, שאיך שידרכו על זה הוא ייפתח. ירי באוויר בכמויות חבל על הזמן. וירי לא רק באוויר, ירי הרתעה מה שנקרא. אז מכוונים על יד, אבן על יד, ויורים.

חומת מפגע. חומת מפגע, בדיוק. שימוש בכדורי גומי, רימוני הלם חופשי, רימוני גז. אשכרה מערב פרוע, אף אחד לא יודע, לא שומע. שום פיקוח.

לא היה שום היררכיה של מפקד שנותן פקודה לעשות משהו? שום דבר.

כל חייל עושה מה שבא לו? כן. זה האזור האהוב על הביינישים, המערב הפרוע שם, כי הם יודעים ששם הם יכולים לעשות מה שהם רוצים, להכות כמה שהם רוצים, פשוט להשתולל שם. אני זוכר הרבה מקרים שהיינו מייבשים חבר'ה סתם, ככה, כי הוא דחף במחסום, או שהוא ניסה לעקוף את המחסום. אזיקון על הידיים, שב פה מתחת לבטונדה, מייבשים אותו יום שלם שם. על הפרינציפ: "אל תעשה לי בלגן במחסום".

לפי שיקול דעת של כל חייל? כל המחסום הזה זה מערב פרוע, כל אחד עושה מה שבראש שלו.