בדרך כלל לא היינו עוברים את קו הבתים הראשון, במיוחד בפעילות של השגרה, כי זה איום: שם יש מנהרות, שם יחפשו למטען. בכלל אם פה גרות משפחות, זה פחות רלוונטי. ואלה שנשארו – האמירה הכללית הייתה: אין חפים מפשע בקו הזה, זה לא קיים בקו. היה שם קו דמיוני שמקיף רצועה שהיא רחוקה כמה שורות בתים ממטען שהיה באמת. "מי ששם יודע שהוא שם ויודע גם מה הוא עושה שם”. אני אף פעם לא האמנתי בזה: תמיד היו מגיעות משפחות מפוחדות, ואיך שלא הופכים את זה זה היה בעייתי.הלחימה בדרך כלל לא התנהלה על הבתים האלה, היא התנהלה יותר פנימה. היא הייתה עם הפנים מערבה.

דרך הבתים? דרך הבתים, כן.

מה משמעות האמירה שאין חפים מפשע? זה אומר שבאותה תקופה חמאס מחזיק את הקו הזה בצורה מאוד מאוד קלוקלת: סיורים ליליים, הרבה ברדק, לכוחות הלוחמים עוד לא היה משהו שיסדר אותם. אלה היו משפחות, כל משפחה מפעילה את מי שהיא מפעילה ומי שמצליח שם את היד על נשקים כאלו או אחרים. ג'באליה הייתה המעוז; היא גם הייתה מאוד מאוד צפופה. תמיד ג'באליה הייתה פחד אלוהים, זה נהפך לחמולות שתופסות אזורים, מחנות פליטים, לא היה סדר אז הלחימה הייתה מאוד מאוד קרובה. הם יורים עליך מהבית ממול.

ומה התגובה שלכם? בדרך כלל ביצה ותרנגולת – מה מתחיל את מה? אם מתחיל מבצע רועש אז מתחיל ירי.או מתחיל ירי ואז מתחילים מבצע רועש, ואז נכנסים גם כל הכלים הכבדים. רוב הכניסות ניסו להיות שקטות עד לאיזשהו מקום, אם יש משימה ספציפית במקום עצמו לעבוד, ואז מתחיל הברדק ואז נכנסים כלים כבדים ואז ממשיך הברדק.