עשיתי אבט"שים עם החיילים באשכולות ובעוד יישוב שסמוך לזה. (...) זה לא היה באשכולות, אני לא זוכר איזה יישוב זה היה. אבל שהיינו שמה, יש את ההתנחלות, את היישוב, ואיזשהו כפר שנמצא במרחק של קילומטר-שניים והם עובדים את האדמה שלהם באזור שמה, מרחק של 500 מטר בוואדי מתחת. ההתנחלות יושבת על הכיפה, ומתחת בוואדי יש איזה קצת, עובדים את האדמה. מה שזכור לי, זה גם כן במעורפל, שאיזה פעם אחת הם היו שם, עבדו את האדמה. באים, פתאום יוצאים – זה כבר מחוץ לגדר של היישוב, למרות שהיא היתה בהתרחבות בדיוק – אז רצנו לאיפה שהיה בהתרחבות, לאיפה שהיה בבנייה. פשוט צעק להם, לא ירו שם או משהו כזה, אבל פשוט גירשו אותם משמה. אני לא ידוע אם הם הלכו.

מי גירש אותם? הקב"ט בא, קרא לנו, הקפיץ אותנו, אותי ואת החיילים, פה שם, הם מסיגים את הגבול, הם מתצפתים, הם אמאייאת, אני יודע. בקיצור, צועק להם, אני לא יודע אם הם הלכו. אבל אני זוכר שהוא בא, מתחיל לצעוק להם: לכו מפה, לכו מפה. אחר כך אני עושה איתו פטרול עם האוטו, אז הוא רואה ילדה קטנה משחקת בכניסה של היישוב, על הציר גישה כבר לתוך היישוב אבל עדיין מתחת, עדיין מחוץ לגדר – זה לא היה מגודר היישוב הזה לגמרי, אבל בא מתחת, בוואדי. רואה ילדה, שמעתי צועק לה משהו בערבית, מהמגפון, כזה משהו "ראסק". לא הבנתי. עשיתי לו: מה צעקת לילדה? אז הוא עושה: "אם תסתובבי פה עוד פעם אני שובר לך את הראש". משהו כזה. (...) המצב שם בעצם שמי שהמפקד שלך זה אותו אזרח של היישוב, שבעצם הוא אומר לך מה מותר, מה אסור, איפה מותר להם להיות, איפה אסור להם להיות. אישור לירי באוויר הוא אומר לך, למרות שאני ברמת העיקרון המפקד הצבאי הבכיר – כמה שזה בכיר, כן – בשטח יכול להגיד להם לירות, וגם כן, בשיקול דעת. אבל ברמת העיקרון, מתווה מדיניות זה לא איזשהו גורם צבאי מוסמך, איזה מ"פ, קצין מהאזור. זה הקב"ט של היישוב שמחליט מה מותר ומה אסור. מצב די מצחיק כשאתה חושב על זה, שבעצם אזרח אומר לצבא מה המגבלות שלו ומה החוקים.