איזה אירועים קורים שם? מה שגרת הלחימה שם?להגיד לך בדיוק מה זה שגרת לחימה אני יכולה לתאר באופן כללי, לא הייתי בתוך שגרת לחימה. אני יכולה להגיד מה היתה השגרה שלי ואיך זה היה בשבילי להיות בעזה. מהלילה השני שלי שם, אני חושבת – הייתי בחפיפה עם הקצינה שהחלפתי – בלילה הראשון אז היה לי קצת קשה להירדם כי הפצמ"רים הבהילו אותי, כי בכל זאת הגעתי מאיזו יחידה כזאתי שהיא לא בדיוק צבא ולא הבנתי מה זה אומר. ואז היא אמרה לי: "כן, מתרגלים". אז בלילה השני התרגלתי והייתי, זאת אומרת הייתי מסתובבת גם בבית שלי, חוזרת ושומעת פיצוצים ולא מסובבת את הראש אפילו ולא קופצת, ופשוט מתרגלים. זה אומר כל יום ראשון לנסוע עד אשקלון כמו בן אדם ואז להיכנס לאיזה אוטובוס ממוגן ואז פשוט במחסום כיסופים להיכנס למן עולם כזה, שבמשך שבוע או שבועיים או כמה שלא הייתי שם כל פעם הרגשתי כאילו אני בסרט. והפעם, והבנתי שאני בסרט כל פעם שיצאתי משם. כל פעם שראיתי שאני יכולה ללכת חופשי ואני יכולה להסתובב חופשי ואנשים לא הולכים עם שכפ"ץ קרמי ולא, לא יודעת, אני לא מגיעה לבית שלי בשתים-עשרה בצהריים ויורים וכורזים לנו להיכנס לחדרים מוגנים ואף אחד לא טורח לעשות את זה כי די, כי כמה אפשר. או לנסוע להביא עיתונים בתוך מרצדס ממוגנת כזאת, שהוציאו מלבנון או אין לי מושג מאיפה, ולהסתכל, לנסוע על כביש ישר כמו סרגל ולהסתכל על שביל עפר מסוכן ומתפתל מימיני ולראות ילדים פלסטינים הולכים לבית ספר על חמור מסתכלים עלי במבט של פחד ושנאה בעיניים. זה, זאת היתה השגרה בשבילי. מעבר לזה היו גם עוד כל מיני אירועים.

איך משפיעה שיגרה כזאת של לחץ מתמיד? איך זה השפיע עלייך?האמת שרק שהסתכלתי על זה בדיעבד, אחרי שעזבתי, פתאום הבנתי כמה שלא הייתי בן אדם שם. אני מסתכלת על אי-מיילים ששלחתי לחברות שלי, אין לי מושג מי כתב אותם, אין לי מושג איך לא יריתי לעצמי כדור בראש כל בוקר. היינו נשארים, היינו כאלה כמה קצינים זוטרים נקרא לזה מהשלישות, והיינו פשוט נשארים כל לילה ערים עד שלוש-ארבע לפנות בוקר סתם כדי להיות ביחד, אחרי שהחיילים הולכים, כדי שנוכל לבכות אחד לשני ולהתמרמר.

על מה? מה מבדיל אותך מלהיות בן אדם רגיל בבית לבין שם?לא יודעת, זה כמו סרט עם המון מוות מסביב, עם מציאות שלא הגיונית, עם חיילים שעושים דברים לא אנושיים ושעושים דברים לא אנושיים כלפי עצמם. זאת אומרת ששומרים ושומרים ושומרים ושומרים ושומרים, ושעושים דברים גם לא הגיוניים לאנשים אחרים.