בנו להם בתים גדולים אבל אף אחד לא עבר כדי לא לשלם מס הכנסה, אז הם נשארו לגור ליד הבניינים שבנו להם חינם. מקום אפרורי, בלי צבע, דתיים שהולכים עם הראש למטה. מקום מוזר ומדכא, עם רבש"צ [אזרח, רכז הביטחון של ההתנחלות] שרוט ממלחמת ויאטנם. היינו ארבעה אנשים והיה שם מ"מ שעזב אחרי יום וחזר בסוף השבוע. אני ועוד אחד פיקדנו על הכוח. הרבש"צ – זה היה היישוב שלו ותכלס היינו תחתיו.

הוא עשה לכם תדריך בהתחלה? כן.

מה הוא אמר שם? זה סיפור מהסרטים. לא זוכר את השם שלו, הוא אמר: "אני הייתי לוחם בוויאטנם, הייתי מארינס ואני רואה שאתם חי"רניקים זה טוב כי יש לי שני בנים שהם גולנצ'יקים". הוא אמר לנו שאם אנחנו רואים בן אדם שרוצה להיכנס ליישוב, צריך לבדוק לו תעודת זהות ואם יש לו שם ערבי – הוא לא נכנס. הוא מתחיל לספר "אני רואה אנשים מרחוק, אם הם רוצים להיכנס, אני יורה בהם". הוא אמר "גם אם באים אנשים עם מונית, צריך לבדוק עם הנהג שהוא ישראלי-יהודי, כי פעם אחת הגיע מישהי מהיישוב, תפסה מונית בירושלים, לא ידעה מי הנהג, הנהג נכנס ואני קולט אותו בגן ילדים מחפש שירותים. אני עליתי עליו, הוא מחפש סכינים, העפתי אותו לעזאזל, אני לא מכניס אף אחד עם שם ערבי לתוך ה"... הבן אדם שרוט.

מה עשיתם שם כל השירות? שמירות. חיכינו שאנשים ייכנסו ואף אחד לא נכנס.

היה שם שקט. כן. הייתה פעם אחת ששלושה קילומטרים משם ראינו עם משקפת, ילד מביא את העדר שלנו מאזור חברון לבקעה. הרבש"צ בא והכניס מחסנית ופרק אותה לכיוון כאילו זה מגיע בכלל.

הוא ירה לכיוון הילד רועה הצאן? כן. "הוא אוסף מודיעין, הערבי, הוא רוצה להיכנס ליישוב". אתה בקושי רואה אותו. בדיוק עלה ערפל, אז ראינו אותו עם משקפת.

הוא פשוט ירה מחסנית לכיוון, במרחק שלושה קילומטרים? כן. בן אדם שרוט.

ראיתם את הילד אחר כך? הוא בכלל לא שם לב שיורים עליו. זה אזור חברון, פורקים שם מחסניות כל יום. הוא נשאר שם עם הצאן שלו. הכי מצחיק שמי שהחליף אותנו זה גדוד חרב והוא שונא שמות ערביים ומי שמדבר בערבית.