מה זאת אומרת הורס את הרחובות? הנגמ"ש נוסע על זה והורס את הרחובות.

מה, עם מכוניות וכאלה דברים? לפעמים הלכו ולפעמים לא. לפעמים עולים על מכוניות ולפעמים...

צורך מבצעי? לא, שום צורך מבצעי.

לא, זאת אומרת, אם אתה רוצה להיכנס למקום מסוים ומכונית מפריעה לך, אז יש פה צורך מבצעי. לא, לא, בטעות, לא רואים שהמקום צר מדי... בתקופה ההיא יכולנו לעשות מה שאנחנו רוצים. היינו יורים... היינו עומדים בחסם, בבית הנטוש, והיית רואה אנשים מקילומטר קדימה או 500-600 מטר קדימה לפני שהם באים. והם לא שומעים אותך, ואין לך כוח לצעוק להם לחזור עד שהם מגיעים, ואין לך כוח לדבר אתם ולהעיף אותם חזרה. אז אתה מנסה להרחיק אותם שלא יתקרבו בכלל. אז איך אתה עושה את זה? יורה לידם.

אש חיה. אש חיה. אז היינו משתמשים רק באש חיה. היינו בתוך העיר, היית יורה במה שבא לך. היינו יורים בפנסים... היית יורה ליד זה... היית יורה ירי התרעה. ירי באוויר, לא היית צריך אישור מעל המפקד הסמל בשטח, כלום. היו עולים מולך, הגדוד, הפלוגה, שואלים אותך. היית אומר: "זה אני- תקין". אף אחד לא היה שואל למה, לא היה שואל כלום. בשלב מסוים היינו בהאמרים, האמר ממוגן. היינו כופים עוצר בעיר שאף אחד לא ממש שם עליך שיש עוצר. נכנסים במכוניות חיות...

לא הבנתי. אתה... מכוניות נוסעות, ואז היא רואה אותך, מבינה שהיא צריכה לחזור, שאסור לה לנסוע. אז היא נוסעת רוורס, ואתה נוסע יותר מהר, אז אתה עולה עליה תוך כדי נסיעה. עם האמר ממוגן. נכנס בה.

זה קרה לך, בהאמר שלך? אני הייתי בהאמר כשזה קרה.

כמה פעמים זה קרה? אני, ספציפית- פעם אחת. ומעבר לסמל שהיה איתי בהאמר אף אחד לא ידע מזה.

אתה מכיר מהפלוגה שהדבר הזה שכיח? אם לא זה, אז שכיח מאוד להוציא אותם מהמכונית ולהרביץ להם שיבינו שיש עוצר.

מה זאת אומרת להרביץ? אתה יודע, כמה כאפות, כמה בעיטות. "בוא, שתוק!, למה אתה ככה, למה אתה פה, למה.." ואז "יאללה, עוף הביתה!"

אתה יודע אם זה קרה עוד פעם עם ההאמר? עם ההאמר? לא.

מי היה באירוע הספציפי הזה? היינו עם האמר ממוגן. ארבעה אנשים: מפקד, נהג, אני ועוד אחד. ואני רוצה להגיד שבכל התקופה הזו הייתי תשעה, שמונה חודשים בצבא... לא הייתה לי מודעות בכלל. זה היה נראה לי תקין כל המצב הזה. זה נראה תקין עם כל מה שקורה סביב שאתה לא מודע בכלל... אנחנו באנו מפה בירידה, והוא הגיע לצומת, התחיל לנסוע רוורס, וברח לנו.

הסמל נתן את ההוראה? כן. "תרדוף, תרדוף אחריו". והנהג, לא היה לו ספק בכלל. נהג מהפלוגה, מהסיור, לוחם לכל דבר. ואז הרכב נתקע, כי יש תנועה בעיר.. אנחנו מגיעים מולו ופשוט ממשיכים לנסוע.

ההאמר פשוט עלה על האוטו? לא מעך את האוטו. עלה על המכסה מנוע. ואז קפצנו מההאמר, שלפנו את הבנאדם, לא מאמין שהלך לו האוטו. תופסים את האנשים, מצמידים אותם לקיר, ישר מתחילים זה... מאחורה מגיע הרכב שהוא נעצר בגללו. ההוא היה צלם. אז ישר הגיע והתחיל לצלם. הסמל שלי התעצבן וזה, לקח לו את הפילם ואת התעודת צלם.

איזה צלם זה, זר? לא, ערבי. אבל כן, תעודת עיתונאי. ולקח לו את הפילם. אף אחד לא ידע, אף אחד לא.. אין לך תחקיר אחרי משימה, אין לך... זו הייתה תקופה... כמו מערב פרוע. אתה יכול לעשות מה שבא לך ואף אחד לא ישאל אותך ואף אחד לא כלום.

והמקרה הזה, לא אמרת לסמל משהו כמו: "אתה יודע, הרכב הזה... זה לא בסדר.. ו.."? לא. לא הבנתי שאני עושה משהו לא בסדר. זאת אומרת, אין לך את המודעות. אני.. לא יודע.. זה ישמע אידיוטי, אבל אתה לא יודע כמה גרוע מה שאתה עושה. רק בשלב מאוחר יותר, אולי אחרי שנתיים, אולי אחרי שאתה מפקד אתה מתחיל להתאפס קצת, להתבגר. אתה מתחיל להבין מה עשית. אני לא אומר שאני זה ש... אבל ראיתי את חבר שלי מצמיד אותם לקיר וזה אנשים בני 30,40. ולא... אמרתי וואי וואי, אבל זה לא הדליק לי נורה אדומה. אמרתי, איזו מציאות מסריחה זו וזהו. מסתובב בעיר, לא עושה כלום. צועק. ולפעמים היינו מוסיפים סופה של מג"ב. סתם. היו עוצרים, היו רואים חנות פתוחה מפוצצים את כולם במכות. פשוט מעמידים אותם. זה היה מדהים, אני זוכר את זה. עמדנו והגענו מול חנות פתוחה כשהיה עוד עוצר. והמג"בניקים, ישר המפקד פותח את הדלת שלו ומעמיד את כולם בטור, כולם יודעים לעמוד יפה מאוד. עומדים: "למה אתה זה..." טאח, טאח, שתי סטירות, לך הביתה. ככה. אחד עשר איש! שתי סטירות בפרצוף.