היינו במחסום מוזר על אמצע הדרך, בדיוק אז בנו את הגדר והיינו צריכים לעשות הפרדה אנושית. הטרקטורים ממש עבדו על הגדר וזה חילק את הכפר לשניים. אנשים היו צריכים לעבור מהכפר לחממות או לשדות שלהם או שמישהי שנשואה למישהו בצד השני של הכפר ואבא שלה גר בצד השני, היא צריכה לעבור. הפקודה הייתה שמרגילים אותם שלא עוברים. כל יום ירדה פקודה אחרת, כל יום אמרו משהו אחר: היום מעבירים, אחרי זה יש שעתיים שלא עוברים כי יש סיפור עם השב"כ.

אתה זוכר סיפור כזה ספציפית של יום שבו החליטו שאסור לעבור? כן. זה היה בצהריים ופתאום אמרו "לא עוברים". עברו ילדים עם גרוטאות, תמיד הילדים אספו שם גרוטאות. נוצר לחץ של הרבה אנשים שרוצים לעבור, וזה בסך הכול קילומטר ללכת עד לאן שהם צריכים להגיע. מתקהלים אנשים, אתה אומר לאנשים להתרחק. יש גם פקודה שאסור להם להתקרב למרחק מסוים מהמחסום לפני שאתה מזמין אותם. בכל צוות הייתה לוחמת שבדקה את הנשים. הם לא היו רגילים לזה. הם התרעמו בהתחלה ואחר כך הבינו שזה המצב. באותו יום היה מצב שאף אחד לא עובר וצריך לשמור 20 מטרים מהמחסום עצמו. חבורה של ילדים התקרבה, ילד אחד בן16 החזיק תיק, התקרב, התקרב. המפקד צעק לו לעצור והוא לא עוצר. אחריו הגיעו עוד 80 איש בהתקהלות. המפקד שלי הסתכל עליו ולא ידע מה לעשות. צועק צועק, בסוף הוא הרים את הנשק ודרך אותו. הם עצרו והם קלטו שהוא לא רציני, אז הם המשיכו ללכת. מקדימה הלכו ילדים בני 7-8. הוא ירה שלוש יריות באוויר. כולם ברחו אחורה. החיילת שהייתה אתנו, שאלה אותו בשביל מה הוא ירה, מה הם יכולים כבר לעשות? הוא אמר: תשמעי, 80 איש עולים למחסום, הם צריכים להבין שהם צריכים להישאר שם. הייתה שאלה שעלתה, מה אתה עושה אם ילד בן 8 לא מקשיב לך, אתה יורה באוויר? הרי זה ילד בן 8... היו כל מיני דברים שמערערים את המצב המוסרי. מה אתה עושה אם בא אמבולנס, אתה נותן לו לעבור? בודק אותו? כמה זמן בודק אותו? אתה מאמין לאישה בהיריון? – לבדוק אם יש לה בטן באמת? כל מני דברים כאלה. זה היה קצת מוזר. אני זוכר שזו הפעם היחידה לפני שעלינו לקו הזה שעשו לנו תדרוך, יומיים של סדנאות איך להתנהג לאוכלוסייה הפלסטינית, הנראות של צה"ל במדיה.

מעין סדנה ערכית? כן, לגמרי סדנה ערכית, אבל מהכיוון של "ישראל נראית רע בעיני העולם", אם באה מצלמה – לשים יד, אם יש צלמים אז אסור כל מיני דברים.