עד היום הרבה מהמחלקה שלי לא מדברים על חברון.
למה זה? אנחנו נתקלים בזה באופן אישי וקולקטיבי, ברתיעה המטורפת שיש לחיילים בחברון אחרי שהם שירתו שם. תן לי את ה-5 סנט שלך על למה זה.עדיין לא הצלחתי להבין למה עם עצמי. כאילו, אחרים אני לא יודע מה איתם, [אבל] אחרי חברון יצאתי לקורס מ"כים ואז זה תמיד כזה "למי יותר גדול", מה עשינו, מה עשינו, ואז: אני הייתי בחברון, מה, זה המקום הכי קשוח, הכי BAD ASS. לא ביקשו ממני לספר יותר מדי, אבל הייתי בחברון וזה אומר הכול. זה הולך אחריך. בפשטות, זה מקום שמוות אופף אותו, שסובב סביב מוות. כל הדברים הקדושים שהיהודים אוהבים ושנמצאים שם זה מערת המכפלה, זה קבר עתניאל בן קנז, זה קבר פה, זה קבר שם, בית קברות יהודי - מוות. הכול סביב מה שהיה ומוות ולקחו לי, אכלו לי, שתו לי. אז כל האווירה שם היא אווירה מסריחה, כאילו של "אני לא רוצה להיות כאן". אני הולך ברחוב ואני רואה את מי שאני אמור גם לשמור מפניו, מי שאמור לתקוף אותי. לא... מקום לא נוח, זה מקום מגעיל. אווירה של מוות.