יצא לנו לפשוט על ג'ינבה. אני ממש זוכר כי זו היתה הכוויה הראשונה שלי. הגעתי, ובום – השטחים הכו בי במלוא העוצמה. ג'ינבה זה כפר ששוכן ליד הבא"ח (בסיס אימון חטיבתי של חטיבת הנח"ל בתל ערד). כל הטירונות והאימון המתקדם רק מלמדים אותך לא לאבד ציוד כי בדואים גונבים אותו (תושבי הכפר ג'ינבה אינם בדואים אלא פלאחים פלסטינים). ואז אתה מגיע לשם ומגלה שהבדואים האלה חיים בג'ינבה, והם אלה שלקחו לי את המיטות, והם אלה שבגללם סגרתי שבת, והם אלה שבגללם האזנתי (שמרתי) כל היום על הבסיס שלי. ואז נוסף לך המידע המודיעיני שיש שם מפקדה להעברת שב"חים (שוהים בלתי חוקיים). השמועה היתה ששנים מנסים להשיג אישור וסוף סוף יש אישור לפשוט על ג'ינבה. זו היתה מתנה משמיים שהגיעה, ויש לזה שם של לונה פארק: "אתה בא לג'ינבה"? "אתה יוצא לג'ינבה?". זה היה משהו המוני, שני מסוקים וארבעה "זאבים" (רכבים ממוגנים לניוד חיילים), אחד מכל כיוון. החליטו שהפעם לא נותנים להם לברוח, מפתיעים אותם מכל הכיוונים. ואני יודע בוודאות שההוראה בנוהל קרב היתה: אנחנו הולכים להפוך שם כל אבן כדי למצוא [ציוד גנוב]. היה מידע על משקפות, על אמר"לים (אמצעים לראיית לילה), על הרבה ציוד. הגיעו, צוות אחד ירד מהאוויר במסוק, שאר הצוותים הגיעו ברכבים, איגפו את כל העניין, [זרקו] רימוני עשן כדי ליצור קצת המולה, ומשם התחילו להיכנס לכל המערות (תושבי ג'ינבה, בדומה לתושבי כפרים אחרים באזור שטח אש 918, הם "שוכני מערות" המשתמשים במערות הטבעיות באזור ובמערות שחצבו בעצמם לצרכי מגורים וכדירי צאן).

לכל המערות? כן. זה היה בצום הרמדאן. התפרסמה בעיתון תמונה של סיר מאוד גדול מפח עם אוכל שפוך על הרצפה. כל הרצפה מלאה מרק ירקות, כל המערה מוצפת בשכבה של אוכל, שני זקנים שעומדים בהלם, וברקע המון בגדים הפוכים. הפכו מקררים, הפכו סירים, הפכו הכול. בפינת עישון של הפלוגה הנגביסט סיפר שהם פתחו את הבית, נכנסו, [הוא אמר] "הרגשתי שהנגב נתקע במשהו, לא הבנתי מה זה, נתתי משיכה, פתאום נשפך לי סיר ענק עם מלא אוכל. באמת לא התכוונתי לעשות מזה כזה רעש, תראה מה עשו מזה בתקשורת. כולה הנגב נתקע, נתתי משיכה קטנה והתהפכו הכיריים. לא התכוונתי בכלל". הפכו שם הכול. הפכו את הארונות, הפכו כמה שיותר. הלוחמים נורא התאכזבו מזה שלא היה אישור להיכנס – היה שם בית ספר ומסגד – אליהם לא היה אישור להיכנס. מצאו בסופו של דבר אמר"ל ומשקפת מפקד ועוד מוטות של אוהלים, אוהלי סיירים. ההנחה היתה שהם החביאו את כל הציוד מהר מהר במסגד ובבית הספר. את המפקדה הגדולה שניסו למצוא להברחת שב"חים לא מצאו, אבל הכפר היה הפוך.

זה היה לפנות בוקר? לא, לא, זה היה אחר הצהריים. 12:00-11:00 יצאו, וחזרו ב-17:00-16:00, זה לא היה ארוך. הלוחמים נורא התלוננו שהפקודה היתה להפוך כל אבן, ולא אפשרו להם. [היה] חייל שהרים את היד בסוף הסיכום ואמר: הפקודה היתה להפוך כל אבן וקיפלתם אותנו תוך דקה.

איך הפיקוד הגיב לתגובות בעיתונות? היה שיחה עם המג"ד. רוב הנאום היה "טוב מאוד, כל הכבוד", אבל הוא [גם] אמר: יש כמה עיתונים בימים האחרונים שלא ממש אוהבים אתכם. אבל אל דאגה, אף אחד לא באמת קורא אותם.

עיתון הארץ? כן.