הרבה פעמים הוויכוח [במאחז גבעת רונן] הוא לא אל מול הכפר [בורין] אלא אל מול [השאלה] של מי כל מטע. אז הם (מתנחלי גבעת רונן) אומרים: זה המטעים שלנו, ואסור [לפלסטינים להגיע]. בדרך כלל למה הם יורדים במהלך היום? כי הגיע איזשהו חקלאי פלסטיני למטעים שלו ואז הם באים להבריח את החקלאי. זה בדרך כלל הדינמיקה היומיומית. ואז אתה אומר להם: בסדר, בסדר, אני אלך לטפל בחקלאי, אתם תחכו פה. ואז הם נותנים לך בדרך כלל ללכת לטפל בעצמך בחקלאי הפלסטיני.

מה זה אומר "לטפל בחקלאי"? אז אתה הולך לחקלאי ואתה אומר לו: מה אתה עושה פה? והוא אומר לך: זה האדמה שלי. ואז אתה אומר לו: אבל יש לך אישור לבוא לפה? והוא אומר לך: אין לי אישור לבוא לפה, אבל זה האדמה של אבא שלי.  

איזה אישור הוא צריך כדי לבוא לשם?אני לא יודע, מאיפה אני יודע?

אז למה אתה שואל אותו את זה? כי, מה, אני כאילו הטאבו? מאיפה אני יודע של מי כל חלקה?

שאלה מצוינת. ואז איך אתה מברר?אז אתה שואל אותו. הרבה פעמים אתה שואל שאלה בשביל לראות מה תהיה התגובה. אז בדרך כלל אם הסיפור שלו מתחיל להתפתח והוא אומר לך: לא, זה של אבא שלי, אז אתה אומר לו: אז שאבא שלך יבוא. ואז הוא אומר לך: לא, אבא שלי לא גר פה. ואז אתה מבין שאולי הוא מחרטט אותך.

ואולי לא. אולי לא. בדרך כלל בסוף אתה אומר לפלסטיני: טוב, דבר עם המת"ק (מנהלת התיאום והקישור – הנציגות האזורית של המינהל האזרחי). אם המת"ק יאשר, אני אתן לך לעבור.

מתי הוא ידבר עם המת"ק? עכשיו, שירים טלפון. תרים טלפון. לך הביתה, תתקשר למת"ק.

אתה חושב שהם עונים?לא יודע. לא אכפת לי.

 האם נדרש ממך בכלל לדעת האם זה נכון או לא נכון שהאדמה שלו (של הפלסטיני)? בתקופה של מסיק מאוד מתעסקים בלהבהיר לך. החטיבה המרחבית נותנת לך מפה. מביאים לך את המפות ואומרים לך בכל יום איפה מאושר ואיפה לא. אתה לא יודע. אתה מבחינתך אם היום נגמר בלי שזרקו בו אבנים זה עדיף מיום שייגמר בזה שכן יזרקו בו אבנים. וזה שעשית עוול לבן אדם הפלסטיני עוד פעם, באמת שבסל כל העוולות זה נזרק במקום מאוד מאוד נמוך. כאילו, זה שהוא... היום הוא לא יעבד את החלקה שלו מבחינתי, לא קרה שום דבר גדול.

גם מחר אבל הוא לא יוכל.מחר אני לא אהיה שם. זאת תמיד התפיסה. מחר אני לא אהיה שם. אבל כשאני פה היום, היום לא קרה שום דבר והיום נגמר בצורה כאילו שקטה וזה מה שאני רציתי להשיג. מבחינתי, אם עכשיו המת"ק יבוא ויגידו לי, בהערכת מצב יגידו לי "תשמע, יש לנו היום אישור לככה וככה לבוא", אז כן, אני אאבטח אותו. עשינו את זה הרבה פעמים, אבטחנו כשהיו אישורים. אבל אם הוא פתאום עלה לכיוון הזה אז לא, "תחזור לכפר", "תחזור מחר". אתה לא מרגיש שקרה איזה משהו נורא. מישהו אבל תדרך אותך שאתה צריך לבקש ממנו אישור? כאילו, למה ביקשת אישור והאם קיים בכלל אישור? לא. אני מניח שזה נובע מזה שכשהיו מקרים שבהם כן היו אישורים, לדוגמה מסיק זיתים, לדוגמה מקרים שבהם ידענו מראש, כזה ירד לנו מהחטיבה, המת"ק אישר ככה וככה, ואז הסקנו שכל שאר המקרים שבהם אין לך אישורים הם לא בסדר..