לעמדה קראו אני חושב, זה אני לא בטוח, אני חושב *** (עמדה בחברון). אם אני לא טועה זה השם שלה, בתל רומידה. יורדים מהבסיס של תל רומידה, עוברים, יש את הקרוואנים האלה, ואיך שאתה יורד אתה בעצם לוקח, מקיף את הקרוואנים. אם זה הקרוואנים, מרזל, אני יודע, המוצב זה פה, פה יש כביש קטן וזה העמדה, שהיא בעצם על הגג של בית ערבי. שעל עמדה ***. לא יודע מה קרה עם המשפחה הזאת.

מה זאת אומרת?סתם, לא יודע מה קרה איתם, עם החבר'ה שגרים שם, על הבית שמיקמו את העמדה, כי להיות שם הם לא יכלו אחרי שכבר... בהתחלה היה רק תצפית, אחרי זה התחילו להביא לשם גם כלים קצת, ותמיד איתנו איזה חי"רניק גם שנמצא. גם היו יורים משם לפעמים מקל"רים וזה. לא זוכר יותר מזה כל כך. סתם, תהייה בקול רם מה עלה בגורל המשפחה שהפכו את הבית שלה לעמדה. וזהו, זה התחיל, אני לא זוכר כמה זמן היינו שם רצוף בפעם הראשונה, אני חושב שהאירוע הזה היה בפעם השנייה שהיינו שם. אז היינו באים, היינו פעם ראשונה אני חושב שלושה שבועות רצוף, אבל היינו יוצאים הביתה ככה נגיד, אחד מהצוות או שניים מהצוות נשארים והולכים למקום אחר. ומעבר לזה היו לנו עוד עבודות בחברון, והיה לנו גם סיפור עם חבר שנפצע, זאת אומרת מהצוות. היינו באיזה אירוע שם שלא קשור לעמדה הזאת. במקביל היתה לנו גם עבודה בתצפית אחרת שהיא יותר קשורה למשהו ממוקד, שאני לא ארחיב על זה כי זה כזה ככה.

מישהו נפצע?כן, הוא היה הפצוע הראשון בחברון. אחד מהצוות שלי, אירוע ירי ראשון שהיה. אבל זה לא קשור. אחרי זה, אחרי כל הבלגן הזה, ירדנו מהעמדה ופה ושם, וחזרנו לשם עוד פעם אחרי כמה שבועות, וחזרנו לתפוז 60.

כמה שבועות או יותר?פחות אפילו. זהו, אני לא זוכר בוודאות, אני חושב שבוע-שבועיים לא היינו בחברון או שלושה, וחזרנו לחברון לאייש את תפוז 60 לעוד איזה תקופה.

אמרת שהגעתם, יצאתם וחזרתם.יצאנו זה אומר שלא היו לנו עבודות בחברון.

שלושה-ארבעה השבועות הראשונים שהייתם בחברון היו מתחילת האינתיפאדה?לא, הם היו תוך כדי. אני לא יודע כי בתחילת האינתיפאדה היינו במקום אחר בכלל. היינו בהתחלה בג'נין, באזור של גנים-כדים ואחרי זה זה התגלגל. אחרי זה היינו במקום אחר. הגענו לחברון, זה היה בחורף. היה קר אז אני יודע שזה היה בחורף כבר. זהו, בפעם השנייה שהיינו, אני חושב, אז היה את האירוע הזה.

מה היה?מה שהיה, זה בעצם היינו, זה היה בלילה. מה שהיינו עושים, פשוט עוברים בסריקה עם האמצעים על הגבולות גזרה שלנו, זאת אומרת על העיר, על מה שאנחנו רואים. אני לא בטוח, במחשבה שנייה אני לא בטוח אם זה היה בלילה או ביום. יכול להיות אפילו שזה היה ביום. אני אוכל לברר את זה ואני גם אוכל לתת לך עוד שם, אני אוכל לדבר עם חבר. אז אני לא בטוח אם זה היה בלילה או ביום, אם זה היה אמצעי תרמי מה שנקרא או שזה היה אמצעי, מצלמה שצילמה בווידיאו. אני חושב שרוב הסיכויים שזה היה ביום, מבחינת הזיכרון שלי. מה שקרה זה שסרקנו והגענו לעמדה הזאת שאני לא זוכר את השם שלה, אחת העמדות שאם התצפית היא כזאת, אז אחת העמדות שממוקמות פה על גג, אולי טיפה יותר רחוק. מבחינת קנה מידה זה לא נכון, אבל מבחינת הזווית זה פחות או יותר.

למה העמדה הזאת שימשה?ירי ותצפית. זאת אומרת, תצפית יותר לרחוב, תצפית יותר קרובה. אבל אנחנו לא יכולים לראות מה קורה ברחוב, בעצם זאת עיר, הבניינים מסתירים. אנחנו ראינו רק את הצומת. איזה צומת יותר זה.

צומת יותר קרוב?קשה לי להיזכר. היה צומת אחד מרכזי, חלק כביש יותר מרכזי שראינו, אני חושב שזה היה השוק, אז זה היה קצת יותר לבפנים, אני חושב. אבל באמת זה דברים שאני אומר, זה אפילו לא זיכרון, זה תחושות, אז אני לא יכול... זהו, אז מה שקורה זה שאנחנו שומעים יריות. שומעים יריות אז מחפשים, מגלגלים כזה, מחפשים לראות מה קורה. זה לא אמצעי שאתה מסתכל ככה, והמצלמה...

איזה אמצעי זה?אני אגיד לך רק שזה אמצעי שמגדיל, אני לא, לא נעים לי. אמצעי שמגדיל, שזה הגדלה, זאת אומרת, זה לפחות פי 4 אם לא הרבה יותר. אני לא זוכר. זה ממש קרוב, פי 4. בוא נגיד שראינו אנשים בפריים, כמעט פריים מלא, את החיילים. עכשיו, מה שאנחנו רואים, אני זוכר שהייתי בעמדה בדיוק.

היית אז מפקד?לא, הייתי חייל רגיל, אני חושב שאני הייתי בעמדה. שוב, שומעים יריות, ואז מסתכלים, יש שני חיילים בעמדה. אחד מהם, שניהם עומדים כאילו על הגג – זה גם, אני אעשה לך ככה ציורון – אם זה, סתם, בחתך, אם זה המעקה של הגג, שניהם עומדים פה. אחד ליד השני במרחק של כמה מטרים. מהקצה. שניהם עם הרובים. עכשיו אחד נותן מכה על הגב לשני, זאת אומרת כמו משחק כזה, נותן לו מכה על הגב, הוא רץ למעקה, נותן כדור וחוזר אחורה. לא מסתכל, רץ, נותן כדור.

נכנס בין כוונות?לא לא לא. יורה, הוא נתן לו מכה, נכנס, ירה, לא כיוון. ירה כמו רולטה, בוא נגיד. אז ראינו את זה, אז התחלנו, זאת אומרת די ככה בהפתעה, ואני חושב שהתחלנו לשים, הקלטנו, התחלנו לשים הקלטה. וכל הסיפור הזה אני לא זוכר כמה זמן הוא ארך. וזהו, נגמר בשלב מסוים המשחק הזה אני מתאר לעצמי. אנחנו שמרנו את הקסטה והיינו די נסערים. אז היתה התלבטות מה נעשה עם הקסטה, והחלטנו להראות אותה למ"פ של הפלוגה שהיתה שם.

אתה זוכר את השם שלו?כן. אני חושב שנראה לי שקראו לו ***, אני כמעט בטוח במאה אחוז, אני זוכר שזה היה 101 (גדוד צנחנים). אני חושב שקראו לו ***. הוא היה בא, הוא היה כאילו סחבק, בא לעמדה וזה, יושב.

הראיתם לו באותו יום?אני חושב, לא יודע אם באותו יום או יום אחרי זה.

היית בעמדה כשהוא ראה את זה?לא. כשהוא ראה את זה? לא. זה כבר לא היה אני. לא אני הלכתי להראות לו. גם אני לא הייתי מפקד, הייתי רק חייל.

ראיתם את זה, הקלטתם ואמרתם את זה למפקדים שלכם?המפקד שלי, שהיה המפקד של העמדה, הוא נמצא שם. זאת אומרת, הוא היה שם.

כמה חיילים הייתם בעמדה?היינו אני חושב אני והוא, יכול להיות שהיה עוד אחד. זה אני לא בטוח ואת זה אני אולי יכול לברר. עכשיו, הוא היה, בתור מפקד, נסער מכל הסיפור הזה. מה אנחנו, מה עושים, לא עושים, הלשנה, לא הלשנה, כל מיני דברים כאלה. וכולנו היינו קצת בסרט הזה. ומה שהוא החליט לעשות זה ללכת למ"פ ולהראות לו את הקסטה. ואני לא זוכר מה הוא אמר, מה הוא סיפר לי על האירוע שהוא הראה לו את הקסטה או מה המ"פ אמר, את זה אני לא זוכר. מה שאני כן זוכר זה שפתחו עלינו אחרי זה עין קצת בפלוגה, כנראה הבינו שם שראינו משהו ולכלכנו, ושזה עלה כנראה לטיפול יותר גבוה. והדבר היחיד שקרה, זה שהחיילים האלה עברו למטה או... כאילו, היה לא ברור מה, אם טיפלו בהם, לא טיפלו בהם, אם הם היו שם או לא היו שם, אם זה היה קוסמטי או לא קוסמטי, זה אין לי שום דרך להגיד.

אתה יודע שזה עלה יותר למעלה?אני כמעט בוודאות, תשמע, שוב, אתה יודע איך זה בצבא, אומרים ואני לא, זה לא שבא, שאני יודע שזה הלך לאיזה מח"ט. אבל לפי מה שדיברנו עם הקצין שלנו, עם המפקד שלנו, אז הוא הראה את זה למ"פ, זה אני יודע בוודאות. ואני מניח, לפי מה שאני זוכר, אז היה דיבור על זה שזה גם, העלו אותם למשפט עם מישהו או משהו כזה. זה אני ממש לא מסוגל להגיד בצורה ודאית.

בשביל לראות את הקלטת הזאת צריך את המכשיר שלכם, או שזו קלטת וידיאו רגילה?קלטת שמונה. זאת אומרת, קלטות קטנות כאלה. אבל זה מכשיר נייד, זאת אומרת אני זוכר שהוא לקח את המכשיר והראה לו.

המפקד שלך לקח את המכשיר והראה לו?כן.

אתם ראיתם את הקלטת אחר כך?אני ראיתי אותה בו זמנית, או ממש כשזה קרה.

אתה לא היית שם כשהוא הראה את זה למ"פ?לא, אבל אני ראיתי מה הוא הקליט. בתור מי שהיה שם ראיתי מה הוא הקליט.

אתה זוכר כמה יריות הם ירו?לא.

היה הרבה זמן יריות?שוב, קשה לי להגיד, אתה יודע, יש כל כך הרבה רעש, כל כך הרבה תמיד יריות, אבל אני לא חושב. אני חושב שאחדות. זאת אומרת, לא אחת או שתיים-שלוש, אבל אחדות. בסך הכל כל האירוע נגיד... לא יודע, תשמע, זה רחוק לי, אני לא רוצה סתם לזרוק, זה לא רציני. זאת אומרת, מה שאני אומר לך זה כבר מעובד. שוב, זה מעובד, אז אני לא רוצה להגיד ולא...

אתה יודע אם מישהו נפגע מהיריות האלה?אני לא יודע. אני יודע ש... לא, גם, זה לא משהו שאני יודע בוודאות. כי אני יודע שבהרבה מקרים שהיה ירי, אני זוכר לפחות מקרה אחד שהיה ירי שכאילו לא היה מכוון ושמענו שכן יש פצועים ברחוב אפילו, משהו כזה, אבל אני לא זוכר, אני לא יכול לקשר את זה למקרה הספציפי הזה, ששמענו על פצוע או שראינו אמבולנס או שמשהו כזה. אז שוב אני, אני לא יכול להגיד בוודאות.

ציירת את העמדה שהיה בה האירוע, זה בערך בשעה 11, מהתצפית.מהתצפית, כן.

של העמדה של **** (שם העמדה).כן. שוב, שזה מעורפל בראש, זה לא...

היו דיבורים אחר כך בצוות על זה?בינינו, כן. זאת אומרת, אני, יש לי חבר שאני גם מדבר איתו אחרי זה, שיצא לי לדבר איתו. בכלל, היינו, זה אוף דה רקורד, בלי קשר, היינו נורא, שנינו גם בדיוק נתנו לנו איזה ברושור בתחנה המרכזית של ירושלים של "יש גבול", ופתאום נורא היינו, לא ידענו מה זה, היינו נורא מבולבלים. תשמע, התפקיד שלנו הוא נורא מוזר. זאת אומרת, בתור תצפיתן בקונטקסט הזה אז אתה לא שייך, אתה סוג של צופה מן הצד, הרי יש בחברון כוחות התערבות וכל מיני, אתה יודע. סוג של מצד אחד אנחנו עובדים ביחד איתם, מצד שני אנחנו לא חלק מהפלוגה, אז אנחנו סוג של צופים מהצד, לפחות ככה אני הרגשתי. ברור שהיינו די המומים. (...) דיברנו בינינו, זאת אומרת, שיחות עמוקות, מה שקורה, על איך אנחנו מרגישים כחלק מזה, על סרבנות, על המכתב של "יש גבול". זה כבר לא קשור, זה משהו כללי, לא קשור ספציפית לאירוע הזה. ברור שזה טריגר לשיחה.

ומה דיברתם על האירוע עצמו?תשמע, אני יודע, אני זוכר אפילו, בתור בן אדם, בחור שלוקח דברים מאוד קשה, אני זוכר אותו המום יותר משאני זוכר אותי המום, אתה מבין? שוב, בצבא גם יש איזה מסך כזה של גסות, שאתה לא... ככה אני מרגיש לפחות. אתה לא, אתה חלק מהעניין וזה חברים שלך וזה אנשים בגילך, זה לא שאתה אחד מול, אני לא הרגשתי בצבא אחד מול כולם, או אחד שפתאום רואה איזה משהו שקורה ומה אני עושה במערכת. את הדברים האלה התחלתי להרגיש כשהשתחררתי. איך זה קורה, שאלות שאתה שואל אחרי זה, איך אתה היית חלק מזה בלי, מה זה, בלהסתפק בלהרים גבה. זאת אומרת, איך לא שוברים את הכלים כשרואים כזה דבר או איך לא מתפוצצים או עוזבים. אבל זה כל כך לא, כשאתה בפנים זה כל כך לא מגיע למחשבה שלך. אתה פשוט רואה, אתה אומר: וואלה, מזעזע. אבל שוב, ככל שעובר הזמן אתה מתנתק, התנתקות מהמערכת הזאת – זה אחת הסיבות שאני שמח שלא יצא לי לעשות מילואים. פשוט לא – אז אתה קולט יותר ויותר חוליים ודברים שקורים. (...)

בצילום שלכם יכולתם לזהות אם הם משתמשים בכדורים חיים או באלפ"ה?כן, יכולנו. לפי מה שאני זוכר זה לא היה אלפ"ה, אבל היתה לנו את היכולת הזאת, כן, לזהות, כי באלפ"ה יש הרי משהו על...

לבחורצ'יק הראשון בין השניים לא היה רומה?לא, לא נראה לי.

אתה זוכר אם הוא היה מזוקן או לא? כאלה דברים?לא, אבל בוא נגיד בקלטת שהיתה, היה אפשר לזהות בוודאות במי מדובר. זאת אומרת, התצלום היה טוב. עשינו את העבודה שלנו כראוי. מי שמהפלוגה רואה את זה... בטח, בטח. בגלל זה גם ידעו על מי לשים את היד. אנחנו, לא שאלו אותנו מי זה.

אתם יושבים בתצפית, שומעים יריות, סוגרים קלוז אפ על הגג אחרי שמוצאים את העמדה, לוחצים רקורד – אתם עולים בקשר ושואלים?לא זכור לי. אני לא זוכר. לא חושב, אני חושב שהיינו, מה שנראה לי הגיוני היום זה שהיינו המומים מדי בשביל בכלל לדעת מה לעשות עם זה חוץ מאוקיי, בוא נצלם. כמו שאיזה צלם נתקל באיזה אירוע שקורה, לפעמים לפני שהוא יודע מה הוא עושה, הוא כאילו עושה... קודם כל לוחץ על הכפתור. תשמע, ומעבר לזה, שוב, בתור לא זה שקיבל את ההחלטות, אז אני באמת לא זוכר מה הדבר הראשון שעשינו.

אחרי זה לא דיברו על זה ביחידה שלכם?לא. אני גם עזבתי. זאת אומרת, עזבתי תקופה אחרי זה אבל הצוות הזה שהיה התפרק.

סוף מסלול?כן. כל אחד נהיה זה, חלפו העניינים.