מבחינתי, זה (משימות מעצרים) כמו שאני אכנס לתורנות מטבח ויגידו לי היום חותכים תפוחי אדמה, היום חותכים חצילים. זה לא שאתה שואל שאלה לפני תורנות המטבח, אתה נכנס וזה לא מעניין כל כך. זה אותו דבר לגבי המעצר. מה הבחור עשה, אם אנחנו עושים מיפוי, אנחנו עושים חיפוש. Well, בסדר כאילו, ניכנס ונעשה את מה שהם אמרו. אנחנו מגיעים לבית, ורוב החיילים עושים איזה שהוא מעטפת סביב הבית, מוכנים עם נשקים וזה. בשלב הראשון אם אנחנו במיפויים אז אנחנו דופקים בדלת, פותחים לנו, אנחנו מבקשים תעודות זהות מכל המשפחה.

תנסה לתאר לי ממש שלב אחרי שלב איך זה נראה.בשלב הראשון אנחנו מגיעים, מתאספים כל החיילים באיזו שהוא כיתור סביב הבית. מגיעים לדלת, הרבה פעמים גם שב"כניק כבר מצטרף אלינו בשלב הזה, לא תמיד. אנחנו מגיעים לדלת, דופקים עליה, בשלב הזה הסיטואציה חיובית. הסיטואציה השלילית זה שאנחנו פשוט שוברים את הדלת. זה משהו שקרה הרבה מאוד פעמים בפלוגה שלנו משלוש סיבות. הראשונה היא שבהתחלה חשבנו שככה עושים. היה איזה שהוא תפיסה כזאת שהיה לנו מין מכשיר כזה מאוד מעצבן שיש לו צבת שדוחפים אותה בין החריץ של הדלת למשקוף, ועם איזה שהוא לחץ שמן מפעילים שמה משאבה עד שבעצם הדלת מתנתקת מהאחיזה שלה. אחרי שלוש פעמים שעשינו את זה, לכל מי שהיה חלק מהתהליך הזה היה מאוד ברור שיש לזה אפס יעילות.

למה?קודם כל, זה היה עושה רעש מחריד, תהליך שבירת הדלת ועד שהדלת הייתה נשברת שזה היה עניין של שלוש ארבע דקות. כל הבית כבר היה ער. לא פעם ולא פעמיים בזמן שאנחנו מנסים לשבור את הדלת, כבר פתחו לנו. עומד מישהו מהצד השני ואומר "חכו, חכו, שנייה, אני אפתח לכם". מנסה לפתוח ולא מצליח כי הדלת נהרסה ואז בעצם הדרך היחידה להיכנס זה לשבור את הדלת. אנחנו עובדים שם רבע שעה, מנסים, ההוא עומד בצד השני מחכה לנו שכבר נפתח את הדלת, שנשבור אותה. בסוף, שזה הליך, הדלת נפתחת. הסיבה השנייה שהיינו עושים את זה, זה קרה גם כן משהו כמו פעמיים, יחידה כזאת של יהל"ם (יחידת הנדסה למשימות מיוחדות) שהיו מצטרפים אלינו לפעמים, נטו לאמן את עצמם. היה מעצר שבו הצטרפה אלינו עוד יחידה. והם [היו] צריכים להתאמן על שבירת הדלתות כי להם יש מכונה כזאת שעובדת אוטומטית, שדוחפים ויש להם כפתור וזה עושה רעש וזה באמת שובר את הדלת יותר טוב. והם היו שוברים את הדלת. שוב, כדי להתאמן על שבירת דלתות.