היו שני סוגי מחסומים. היו מחסומי כניסה לירושלים, כמו חיזמה ורמות – מחסום שקיים שנים. היו מחסומים שהמ"פ החליט עליהם מתוך ניתוח של הגזרה, מחסומים בתוך השטח. המחסום שביליתי בו רוב הזמן זה מחסום שחוסם את כל הכפרים: בידו, קטנה, בית סוריכ, עוד שניים שנמצאים בין גבעת זאב בואכה הר אדר. כל הכפרים האלה מתנקזים לציר אחד שמתחבר לכביש של גבעת זאב, וממנו האנשים האלה יכולים לנסוע לא-ראם, רמאללה, בשביל לעשות קניות, שוק, עבודה. פשוט החליטו שיהיה שם מחסום, שאי-אפשר לתת להם לצאת. הצטברו כאלה עומסים כל בוקר, פקקים מטורפים. כל יום הגיעו לשם אנשים ואמרנו להם 'לא, תסתובבו חזרה הביתה', אלף מכוניות בבוקר.אף אחד לא עובר, אי-אפשר.פשוט לעצור. שלא יצאו מהמקום הזה.שלא תהיה תנועה של פלסטינים בתוך הגזרה.במחסום ההוא הגיעה באיזשהו שלב אישה בהיריון, לא נתנו לה לעבור, והשמועה הייתה שהיא ילדה ולד מת. היה בן אדם שהיה בא ואומר לי 'אני פרופסור באוניברסיטה, אני צריך לעבור'.

הכבישים שהייתם חוסמים היו בכניסה לכפרים? לא, המרחק בין החסם לתחילת בידו – זה הכפר הכי קרוב – היה בערך קילומטר, לא ראינו את הבתים. ברגע שיש חסימה האנשים באים עד לחסימה, עוברים את המחסום ברגל ואז יכולים לקחת מונית מהצד השני. זה היה מותר. עומדים באמצע, מצד אחד מוניות מביאות אותם עד לשם, מצד שני מוניות מהצד השני, ובכל צד נפתח דוכן של קפה ותירס, ואסור לנו כמובן לקנות מהקפה והתירס. והחיילים מתחילים לקחת קפה ותירס בחינם בכוח. אני רואה חייל עם קפה, אני אומר לו 'מאיפה?' - 'הוא נתן לי'. מה זה נתן לך? הוא נתן לך כי הוא מפחד ממך, אל תיקח. 'לא, הוא נתן לי, הוא בסדר', והפלסטיני אומר 'זה בסדר, זה בסדר'. במקביל היה את מחסום רמות, שהוא מחסום קונבנציונלי, שיש בו כניסה ויציאה. גם מיליון אנשים עוברים שם. רוב הזמן זה פשוט לעמוד ולהסתכל, לא כל אוטו אתה בא אתו באינטראקציה. היינו צריכים למנוע מפלסטינים להיכנס לירושלים, הם כל הזמן עקפו אותנו, ובסוף היום הם רצו לחזור. ההוראה של המ"פ הייתה שכל פלסטיני עם תעודה ירוקה או כתומה שחוזר פנימה לתוך השטחים – לעכב אותו לשמונה שעות בצד. המ"כ השני, תמיד הייתי עולה למשמרת והוא היה מביא לי כנדוניה 15 איש בצד. החיילים היו אומרים לי 'אנחנו שונאים להיות אתך, אוהבים להיות אתו, הוא נותן להרביץ'. הם הראו לי את זה: היו עוצרים אוטו, תופסים את הנהג, זורקים אותו על המכסה מנוע, אומרים לו 'תפתח'.

המחסומים שהיו חוסמים לחלוטין, כמה כאלה היו? שניים. אחד שיחסום את היציאה מהכפרים ביר נבאללה, אל-ג'יב, שלא יוכלו לצאת לגבעת זאב; והשני שחוסם את כל גוש הכפרים האלה. חוץ מזה היו כל מיני עמדות קבועות של נגמ"שים מסתובבים. יצא לי לראות המון פעמים (חיילים) מביאים מרפק לפנים או קת לפנים. המון דחיפות, המון הצמדות למכסי מנוע, אני חושב שמישהו נגח במישהו פעם עם קסדה. אתה עוצר אוטו במחסום, בזמן שאתה בודק אותו אנשים שבפנים מתלוננים מה קורה ותוך כדי ה-15 איש שמחכים בצד שואלים מה קורה אתם, אז ברגע שהחייל או המ"כ מרגיש טיפ-טיפה לחץ הוא מתחיל להעיף את מי שמסביבו.